סקירת ספרות

• מקרה 1- אישה בת 80 הסובלת מסרטן מתקדם בבלוטת התריס, טופלה במנת אחזקה של125mcg  Levothyroxine. בגלל אוסטאומיאליטיס, החלה טיפול ב- Ciprofloxacin במינון גבוה (750mg x 2d). לאחר ארבעה שבועות של טיפול החלה האישה להתלונן על עייפות, ובבדיקות נמצאו אצלה ערכים גבוהים של TSH (Thyroid Stimulating Hormone) וירידה בערכי T3 ו-T4. להגדלת המינון של Levothyroxine ל-200mcg לא הייתה השפעה, ואילו הפחתת המינון ל-125mcg והפסקת הטיפול ב- Ciprofloxacin החזירו את תפקודי התירואיד במהירות לנורמה.
• מקרה 2- אישה בת 79 שסבלה מדלקת פרקים, דיכאון-מאני, אי-ספיקת לב, מחלת ריאות חסימתית והיפותירואידזם, אושפזה בגלל זיהום לאחר אמפוטנציה. היא טופלה ב- Levothyroxine 150mcg עם תפקודי תירואיד תקינים. אחרי שלושה שבועות של טיפול ב- Ciprofloxacin 500mg x 2)), עלה ריכוז ה-TSH ורמות ה-T4 ירדו. כאשר הקפידו על מרווח של 6 שעות בין שתי התרופות, תפקודי התירואיד חזרו לנורמה.

מתן פומי של Ciprofloxacin יכול להגיב עם Levothyroxine – אם הם ניתנים ביחד. נראה שה- Ciprofloxacin מפחית את ספיגת ה- Levothyroxine. ידוע שנוגדי חומצה, משלשלים Colestipol, Cholestyramine, Ferrous Sulfate  RaloxifeneוSucralfate- מקטינים את הספיגה של – Levothyroxine, אך עד כה לא תוארה תגובה זו בינה לבין Ciprofloxacin. אינטראקציה זו חשובה בעיקר לחולים הנוטלים את ה-Ciprofloxacin למשך תקופות ארוכות.
לאור האמור לעיל, יש להמליץ על מרווח בין נטילת התרופות בו-זמנית.

.B.M.J ; 330: 1002, 2005

עלייה בהומוציסטאין תורמת לפתופיזיולוגיה של מספר מחלות דלקתיות כרוניות. מחקר חדש באיטליה מעלה אפשרות שלמולקולה זו יש תפקיד פתוגני בדלקות מעי, שכן נמצאו רמות גבוהות של המוציסטאין ברירית ובדם של חולים במחלת קרון ובמחלתUlcerative Colitis  ((UC, בהשוואה לקבוצת ביקורת.

החוקרים הבחינו ברמות נמוכות של Folate בחולי IBD, שהיו בהתאמה הפוכה לרמות ההומוציסטאין.
במחקרים IN VITRO , תוספת חומצה פולית חסמה את ההשפעות הדלקתיות שנגרמו ע"י הומוציסטאין.
מכאן הסיקו החוקרים שיש היגיון לתת חומצה פולית לחולי IBD כדי להפחית את תהליכי הדלקת.

Am JGastroenterol;  100: 895-896, 2005

טיפול בדלקת פרקים (RA)-Rheumatoid Arthitis? עם חוסמי TNF-alpha (Tumor Necrosis Factor) כרוך בעלייה בתופעות לוואי עוריות. חוקרים מהולנד ביצעו מחקר פרוספקטיבי על 289 חולי RA שהחלו טיפול ב-,Infliximab Adalimumab ,Etanercept או ב-Lenercept בין השנים 1994 ו-2003.קבוצה זו הושוותה עם קבוצת ביקורת שכללה 289 חולי RA שמעולם לא טופלו בחוסמי TNF-alpha. במהלך המחקר, שארך 2-3 שנים, אובחנו בעיות עוריות ב-72 מטופלים, בהשוואה ל-37 בקבוצת הביקורת. התופעות העוריות גרמו להפסקת הטיפול ב-19 מטופלים.

במהלך הטיפול תוארו 33 מקרים של דלקת  ו-20 מקרי אקזמה שנבעו כנראה מהתפקיד שמילאה חסימת TNF-alpha בהפחתת התגובה החיסונית.ממצאים אחרים כללו: פריחות, כיבים, גידולים ממאירים, גידולים שפירים, יובש בעור, וסקוליטיס ו-actinic keratosis. תופעות פחות שכיחות היו: פסוריאזיס, בצקת, dermatitis, seborrheic dermatitis stasis ועוד.

יש צורך במחקרים נוספים כדי לבדוק את השכיחות והפתוגנזה של התופעות העוריות בחולי RA המטופלים ב-חוסמי TNF.

Arthritis Res Ther; 7: R666-R676, 2005

תפקוד טסיות חוזר לנורמה 24 שעות לאחר הפסקת הטיפול ב-Ibuprofen באנשים בריאים. אלו הן מסקנות מחקר פרוספקטיבי שבוצע ע"י חוקרים מאוניברסיטת קולורדו על אף שאין ביסוס לכך, מתן תרופות נוגדות דלקת ממשפחת ה-NSAIDS, כמו  Ibuprofen ו-Naproxen, מופסק בדרך כלל 7 ימים או יותר לפני ניתוח, למרות שבניגוד לאספירין הן מעכבות COX הפיכות.

המחקר כלל 11 מתנדבים מבוגרים בריאים עם תפקוד טסיות תקין, שנבדקו לפני הטיפול ולאחריו עם Ibuprofen mg600, כל 8 שעות למשך 7 ימים, תוך שימוש ב-PFA-100 (שיטת בדיקה לתפקוד טסיות). 40 דקות לאחר השלמת הטיפול ב- Ibuprofen, נתגלתה אצל 7 מתוך 11 המשתתפים בניסוי פגיעה בתפקוד הטסיות, אך התפקוד חזר לנורמה תוך 24 שעות מנטילת המנה האחרונה. עובדה זו מראה שיש להפסיק את נטילת התרופה רק 24 שעות לפני הניתוח.

מגבלות הניסוי: מדגם נבדקים קטן; חוסר התאמה ברורה בין תוצאות שיטת הבדיקה ב-PFA-100 לבין דימום קליני.

Ann Intern Med; 142: 506-509, 2005
 

חוקרים מארה"ב תיארו 7 חולים שפיתחו פגיעה בעצב בראייה -Nonarteritic Ischemic Optic Neuropathy (NAION), לאחר שימוש ב- Sildenafil לטיפול בבעיות זיקפה. ידוע מזה שנים, שגברים הנוטלים תרופה זו עלולים לחוות שינויים בראיית צבעים ולראות בעיקר צבעים ירוקים-כחולים. NAION הוא מצב חמור יותר, שכן הוא יכול להוביל לאיבוד ראייה בלתי הפיך. ההשפעה הוזוקונסטריקטיבית של ה- Sildenafil עלולה לחסום את זרימת הדם לעצב הראייה, במיוחד באנשים בעלי מבנה עין שבו כלי הדם והעצבים "ארוזים" בצורה מהודקת (tightly bundled), מבנה היכול לגרות NAION.

אצל רוב החולים הופיעו הסימפטומים תוך 24 שעות מתחילת השימוש בתרופה (מלבד בחולה אחד שאצלו החלו הסימפטומים להופיע 24-36 שעות לאחר תחילת הטיפול). הסימפטומים כללו ראייה מטושטשת ואיבוד שדה הראייה.

למרות שהמקרים המתוארים עלולים לייצג רק את קצה הקרחון, הסיכון האבסולוטי ללקות ב-NAION עקב השימוש בחומרים אלה הוא כנראה קטן ביותר. לדעת החוקרים, בשלב זה אין מספיק נתונים התומכים בביצוע בדיקות עיניים בכל חולה הנוטל Sildenafil, אך על הרופא המטפל להיות ער לקשר אפשרי עם NAION ולהמליץ על בדיקה של חולים שיש להם מספר גורמי סיכון קרדיווסקולריים.

J Neuro-ophtalmol; 25: 9-13, 2005

הערה: דר' פומרנץ החוקר הראשי,  מסר לסוכנות רויטר שהקשר בין Sildenafil ו-NAION עלול כנראה להתקיים גם בנציגים אחרים של קבוצה פרמקולוגית זו, כמו ה-Tadalafil (CIALIS).

בחולים הרגישים לאספירין וזקוקים לו, תהליך מהיר של DESENSITIZATION במשך מספר שעות מאפשר טיפול ארוך-טווח עם מינונים סטנדרטיים של 100mg-75mg. זוהי מסקנת חוקרים מצרפת, שלטענתם רגישות לאספירין מיוחסת בדרך כלל לעיכוב cyclo oxygenase יותר מאשר לתגובה חיסונית.

החוקרים טיפלו ב-16 חולים בעלי היסטוריה של רגישות-יתר לאספירין ומחלת לב חריפה, בה קיימת אינדיקציה למתן אספירין. החולים נחשפו למתן אספירין במינונים של 1mg או5mg  שהוכפלו כל 30 דקות, עד להשגת המינון הסופי של mg 75-mg100  לאחר 2.5-3.5 שעות. 14 חולים השיגו סבילות מיידית והמשיכו בטיפול ללא בעיות עד 35 חודשים. אצל חולה אחד הופיעה תגובת רגישות 3 שעות לאחר הפרוצדורה, וטיפול בסטרואידים ובאפינפרין היה יעיל. יומיים מאוחר יותר חודש התהליך בהצלחה. רק חולה אחד סבל מתגובות קשות שכללו קוצר נשימה, ואצלו לא נעשה ניסיון נוסף; בדיעבד התברר שלאחרונה סבל מהתקף אסתמה.

יש צורך בפיקוח למשך מספר שעות לאחר מתן האספירין בפרוצדורה שהוזכרה, בגלל אפשרות של תגובות רגישות מאוחרות יותר או חמורות.

 2005 Am J Cardiol; 95: 509-510,

פרסום ישיר לצרכן של תרופות מרשם, מגביר את הנטייה של הרופאים לרשום תרופות אלו. זוהי מסקנת מחקר שפורסם לאחרונה. במאמר המערכת המתייחס למחקר זה הומלץ על דחייה של 3 שנים בפרסום ישיר לצרכן של תרופות חדשות, שכן בטיחותה של תרופה חדשה אינה ודאית אלא לאחר שיווקה במשך מספר שנים. מאחר שרוב ההפסקות בשיווק תרופות (כשני שלישים) התרחשו תוך 3 שנים מתחילת שיווקן, אין להתיר את פרסומן קודם לכן.

JAMA; 293: 1995-2002, 2030-2033, 2005