צמחים היפוגליקמיים

צמחים בעלי השפעה היפוגליקמית תופשים מקום מרכזי ברפואה המסורתית. קיים תיאור של הסימפטומים השונים הקשורים למחלת הסוכרת והצמחים המומלצים לטיפול בה. הרפואה הסינית מתארת שני טיפוסים שונים של המחלה, המקבילים לסוכרת מטיפוס I וטיפוס II. היא מודה שבמקרה הראשון אין אפשרות של ריפוי, ושהמחלה היא לטלית.

למעלה מ-700 צמחים הגדלים בארצות שונות ומשתייכים לכ-180 משפחות, מומלצים לטיפול בסוכרת או בסימפטומים הקשורים למחלה. מתוכם 127 מינים משתייכים למשפחת הקטניות – Leguminosae, 98 משתייכים למשפחת המורכבים – Compositae, 35 משתייכים למשפחת השושניים – Liliaceae, 35 למשפחת השפתניים – Labiaceae, 30 למשפחת הדגניים – Gramineae, והשאר מפוזרים בין שאר המשפחות.

 הצמחים המומלצים  לטיפול בסוכרת במסורות השונות פועלים לפי כמה מנגנונים:

1. עיכוב ספיגת גלוקוז ממערכת העיכול לדם.
2. עיכוב ספיגה של גלוקוז מהכליות.
3. המרצת ייצור והפרשה של אינסולין.
4. הגברת קישור האינסולין לרצפטורים שעל הממברנות.
5. עיכוב של גלוקוניאוגנזה (gluconeogenes) בכבד.  

Trigonella foenum-graecum  –  גרגרנית יוונית (חילבה)
Galega officinalis
Gymnema sylvestris
Momordica charantia  –  מלון מר
Atriplex halimus  –  מלוח קפח
Syzygium cumini
Poterium spinosum  –  סירה קוצנית
Ganoderma lucidum  –  ריישי
Lupinus albus  –  תורמוס
Olea europaea  –  עלי זית
Catharanthus roseus  –  וינקה
Taraxacum officinale  –  שינן רפואי
Vaccinum myrtillus  –  אוכמניות
Grifola frondosa  –  מאיטקי
Artemisia spp.  –  מיני לענה
Teucrium polium  –  געדה מצויה
Cinnamomum zeylanicum  –  קינמון
Ginseng quinquefolium  –  ג'ינסנג אמריקאי
Opuntia phaeacantha  –  צבר
Achillea fragrantissima  –  אכילאה ריחנית
 Paronychia argentea –  אלמוות הכסף
Capparis spinosa  –  צלף קוצני
Inula viscosa  –  טיון דביק
Eryngium creticum  –  רחבינה מכחילה

חלק מהצמחים ברשימה זו נחקרו וידוע לנו כיצד הם פועלים.

שמו העברי של צמח זה – גרגרנית יוונית, והוא ידוע יותר בשם חילבה. הוא משתייך למשפחת הפרפרניים (Papillionaceae). לסוג גרגרנית משתייכים כ-70 מינים, שמוצאם מאזור הים התיכון. בארץ גדלים למעלה מ-20 מינים של גרגרנית. הגרגרנית היוונית היא צמח חד-שנתי עשבוני, בגובה 30-60 ס"מ. הפריחה – באביב, הפרחים קטנים וצהובים ולפירות צורת תרמילים ארוכים ומחודדים. משמעות השם Trigonella היא  'משולש קטן', על פי צורתם המשולשת של הפרחים.

את הגרגרנית היוונית גידלו עוד בימי קדם כצמח מרעה. היא מוזכרת במשנה ובתלמוד בשמות שונים: תלתן, גדגדנית וחנדקוק. הענפים הצעירים שלה שימשו למאכל. שימוש רפואי נעשה בזרעים, שהם גם החלק הנאכל של הצמח.

חלקי צמח שבשימוש: זרעים.

רפואה מסורתית: החילבה הוא צמח מאכל ומרפא נפוץ בשימוש אצל יוצאי תימן. הטיפול בסוכרת נעשה על ידי השרייה של הזרעים הטחונים במים למשך לילה, ושתיית המישרה בבוקר. בנוסף, משמשים הזרעים גם לטיפול בשיעול, בכאבי בטן, להורדת לחץ דם, להגברת התיאבון, להקלה על צירי לידה, לטיפול בצהבת, להגברת החשק המיני ולשיכוך כאבי פרקים.

בשימוש חיצוני משתמשים במישרה מהזרעים לשטיפת השיער, כדי לחזק אותו וכן כתכשיר נגד קשקשים. שימוש במישרה מהזרעים כאיספלניות, מומלץ לריכוך מורסות ולהקלה על טחורים. עיסה מזרעים מבושלים בשמן משמשת לטיפול בפצעים פתוחים ומפרישים. שימושים דומים בזרעים מוזכרים במקורות של מצרים העתיקה, יוון והודו.
בסין מוזכר הצמח במקורות מלפני 1,000 שנה. הזרעים מומלצים ברפואה הסינית לטיפול בכאבי בטן, בדלקת שלפוחית השתן, במחלות כליות, במחלות שגרוניות, לטיפול באין אונות ולשיפור פוריותם של גברים.

מרכיבים:
שמן נדיף – 0.015%,
אלקלואידים דמויי פירידין – בעיקר trigonelline – 0.2%-0.36% ,choline, gentianine carpaine,
ספונינים סטרואידליים – 0.6%-1.7%, בעיקר diosgenin והאיזומר שלו yamogenin,gitogenin, tigogenin.
פלבנואידים –  vitexin, luteolin, quercetin
msucilage 26.3%, סיבים – כ-10%, מורכבים בעיקר מפקטין ו-galactomannans
25%-30% חלבונים, המכילים בעיקר ליזין וטריפטופאן,
5%-10%  ליפידים, ויטמינים A, B1, C, ריבופלאבין, בטא-קרוטן  וחומצה ניקוטינית, סידן וברזל, סיטוסטרול,
חומצות אמיניות חופשיות – ארגינין, היסטידין, ליזין.

הערך התזונתי של 100 ג' זרעים (עפ"י J. Duke):
מים 7.8%, חלבון 28.2 ג', שומן 5.9 ג', פחמימות 54.5 ג', סיבים 8 ג', אפר 3.6 ג', סידן 220 מ"ג, זרחן 358 מ"ג, ברזל 24.2 מ"ג, בטא-קרוטן 55 מיקרוגרם, תיאמין 0.32 מ"ג, טריפטופאן 274 מ"ג. ערך קלורי – 369 קלוריות.

פעילות: היפוגליקמי, מוריד רמת כולסטרול, מסייע להורדת רמת השומנים בדם, מכייח, נוגד עוויתות, ממריץ של הרחם, מרפא פצעים, מרכך את העור.

מנגנוני הפעילות ההיפוגליקמית: כמה ממרכיבי הצמח משתתפים בפעילות ההיפוגליקמית. הסיבים והריר תופחים במערכת העיכול, יוצרים מבנים ג'לטיניים ומעכבים ספיגה של סוכרים, שומנים וכולסטרול מהמעי אל הדם. בכך הם מונעים עלייה חדה ברמת הגלוקוז לאחר הארוחה, וחוסכים מהפנקריאס את הצורך לייצר אינסולין בקצב מהיר. מנגנון נוסף הוא זה של החומצה הניקוטינית העוברת מטבוליזם לניקוטינאמיד.
ניקוטינאמיד מגביר חדירות של גלוקוז לתאים ובכך מוריד את רמתו בדם. הטריגונלין, שנחשב בעבר למרכיב הפעיל העיקרי, מסייע כפי הנראה לפעילות של ניקוטינאמיד בכך שהוא מונע את פירוקו על ידי אנזימים.
הספונינים הסטרואידליים והטריטרפניים המצויים בזרעים, משתתפים גם הם בעיכוב ספיגת הסוכר, השומנים והכולסטרול אל הדם.

התוויות: לטיפול בסוכרת, בהיפרליפידמיה וברמה גבוהה של כולסטרול בדם. לטיפול בברונכיט ובשיעול כרוני, להגברת הפרשת חלב אצל נשים מיניקות, לחיזוק כללי, להגברת הפוריות. בשימוש חיצוני מומלץ לטיפול בפצעים פתוחים ומפרישים, בכיבים ובשפתיים סדוקות.

התוויות-נגד: הריון, בגלל השפעתו של הצמח כממריץ של הרחם.

הכנות ואופן השימוש: זרעים כתושים או טחונים – 6 ג' ליום. על פי Commission E הגרמני (גוף מקביל לFDA- בארה"ב), המנה היומית המומלצת במקרים של סוכרת או רמות גבוהות של כולסטרול היא 5-30 ג' עם כל ארוחה, או 15-90 ג' פעם אחת ביום עם הארוחה.
 להגברת הפרשת חלב – 1.5 ג' זרעים לכוס מים, (כפית גדושה זרעים = 1.5ג'). לבשל על אש קטנה במשך 10 דקות.
 לשימוש חיצוני כמשחה לרטייה – 50 ג' זרעים טחונים ל-1 ליטר של מים חמים.

ספרות

PDR for Herbal Medicine, Third Edition, 2004, p. 318-319. Thomson PDR.
Ali L. et al. Characterization of the hypoglycemic effect of Trigonella foenum graecum seed. In PM 61: 358-360, 1995.

שמו האנגלי של הצמח – Bitter melon, ובעברית  תורגם ל'מלון מר'. הצמח משתייך למשפחת הדלועיים (Cucurbitaceae), והוא גדל באזורים טרופיים באסיה, במרכז ודרום אמריקה ובמזרח אפריקה. זהו צמח מטפס בעל גבעולים דקים וקנוקנות. לעלים צורת כף יד, הפרחים צהובים והפרי הצעיר ירוק ודומה למלפפון קטן. כשהוא מבשיל הוא מגיע לאורך של 20 ס"מ וצבעו כתום. הפרי מפוצל לשלושה חלקים, וכשהוא נפתח משתחררים הזרעים. שם הסוג Momordica בא מלטינית ומשמעותו לנגוס. ייתכן שהוא בא לתאר את הצורה המיוחדת של העלה שנראה כאילו נגסו אותו. כל חלקי הצמח מרים, כולל הפרי. בדרום אמריקה משתמשים בפרי ובעלים כירק מאכל, לאחר הרתחה במי מלח ושפיכת המים המרים.

חלקי הצמח שבשימוש: כל הצמח, ומיץ מהפירות והעלים.

רפואה מסורתית: שימוש רפואי נעשה בחלקי הצמח השונים בארצות השונות שבהן הוא גדל. מיץ מהפרי או חליטה מהעלים משמשים בתרבויות השונות לטיפול בסוכרת, כנוגדי תולעים וטפילים שונים, וכן נגד זיהומים מיקרוביאליים. הפירות משמשים לטיפול בגידולים, בכיבים, כמגבירי תיאבון, אפרודיזיאק, כנוגדי עצירות, לטיפול במלריה, כקוטלי חרקים וכעוצרי דימומים. הצמח בכללותו משמש ברפואה המסורתית לטיפול באסתמה, נגד הצטננות, אבנים בכליות, דלקת המעי הגס, דלקות עור, סוכרת, דלקת הטחול, פסוריאזיס ומלריה.

מרכיבים: העלים עשירים מאוד במינרלים וויטמינים. הם מכילים: סידן, פוספט, ברזל, נתרן, אשלגן, בטא-קרוטן, תיאמין, ריבופלאבין, ניאצין וויטמין C. הפירות מכילים מינרלים וויטמינים דומים לאלה של העלים. בנוסף הם מכילים ספונונים סטרואידליים הנקראים charanthin. פירות בוסר מכילים אלקלואיד הנקרא momordicin. הפרי והזרעים מכילים פוליפפטידים דמויי אינסולין הנקראים p-insulin (plant-insulin), ואלקלואידים – Charantain.

פעילות: היפוגליקמי, אנטי-ויראלי, אנטי-בקטריאלי, מעכב Helicobacter pylori, מעכב את האנזים Guanylate cyclase הקשור לפתוגנזה של פסוריאזיס ולויקמיה.

מנגנון הפעילות ההיפוגליקמית: קושרים את הפעילות ההיפוגליקמית לשלוש קבוצות של מרכיבים: הספונינים הסטרואידליים- קרנטין; הפפטידים דמויי האינסולין; והאלקלואידים – charantain.

הקרנטין הוא תערובת של ספונינים וכולל:Beta-sitosterol-beta-D-glucoside, 5,25 stigmadien-3-beta-ol-glycoside
p-insulin מורכב מ-166 שיירים המכילים 17 חומצות אמיניות. הוא דומה לאינסולין של פרה (1-4)

                                                                                                                                                                            
הצמח מגרה את תאי beta שבפנקריאס לשחרר אינסולין (5 ). מנגנון נוסף הוא של הספונינים המעכבים ספיגה של סוכר מהמעי (6). הצמח מגביר סינתיזה של גליקוגן בכבד וממריץ את חמצון הגלוקוז (7). מרכיבים של הצמח מעכבים גלוקוניאוגנזה, ע"י עיכוב האנזימים:  glucose-6-phosphatase Fructose-1,6-biphosphatase (7).
ניסויים קליניים: המחקרים נערכו עם אבקה שהופקה מהצמח או עם מיצויים, והראו ירידה ברמת הגלוקוז אצל בני אדם וחיות מעבדה (9-12). הירידה ברמת הגלוקוז החלה 30 דקות לאחר לקיחת הצמח, הגיעה לשיא אחרי ארבע שעות ונמשכה לפחות 12 שעות.

תופעות לואי: מינון גבוה עלול לגרום כאבי בטן ושלשולים. דווח על שני מקרים של איבוד הכרה בגלל היפוגליקמיה אצל ילדים שקיבלו חליטה מהצמח (13). אצל עכברים הראו ירידה בפוריות מ-90% ל-20% לאחר לקיחה יומית של מיץ מהפרי.

התוויות-נגד: הריון. החלבונים שבודדו מהפרי הטרי גרמו להפלה אצל חיות מעבדה.

אינטראקציות עם תרופות אחרות: עלולות להיות תגובות עם תרופות אחרות להורדת רמת הסוכר.

מינון: בגלל המיגוון הרב של התכשירים שהשתמשו בהם במחקרים השונים, לא הוחלט עדיין על המינון האופטימלי.
המינון שניתן כאשר השתמשו במיץ מפרי טרי היה 50-100 מ"ל. עד היום אין מחקרים הקובעים מהו המינון היעיל והבטוח לשימוש.

תכשירים: קפסולות של 100 מ"ג  ו-490 מ"ג; מיץ סחוט טרי של חברת  L&S Natural; Diafree של חברת DGM export PVT – טבליות של 500 מ"ג המכילות תערובת של כמה צמחים, שה-Momordica הוא אחד מהם.

ספרות:

1.  Ng TB., Wong CM. et al. Insulin- like molecules in Momordica charantia seeds. J. Ethnopharmacol. 15: 107-117, 1986.
2.  Ng TB., Wong CM. et al. Isolation and characterization of a galactose binding lectin with insulinomimetic activities from the seeds of the bitter gourd, Momordica carantia. Int. J. Pept. Protein Res. 28: 163-172, 1986.
3.  Wong CM et al. Screening of Trichosanthes kirilowii, Momordica charantia and Cucurbita maxima for compounds with antilipolytic activity. J. Ethnopharmacol. 13: 13-21, 1985.
4.  Khanna P. et al. Hypoglycemic activity of polypeptide-p from a plant source. J. Nat. Prod. 44: 648-655, 1981.
5.  Welihinda J. et al. The plant Momordica charantia. Acta Biol. Med. Ger. 41: 1229-1240, 1982.
6.  Marles R. Farnsworth N. Antidiabetic plants and their active constituents: an update. Phytomedicine, 2:137-189, 1997.
7.  Sibib BA. et al. Hypoglycaemic activity of Coccinia indica and Momordica charantia in diabetic rats: depression of the hepatic gluconeogenic enzymes glucuse-6-phosphatase and fructose-1,6-biphosphate and elevation of both liver and red-cell shunt enzyme glucose-6-phosphate dehydrogenase. Biochem. J.292: 267-270, 1993.
8.  Lee-Huang S. et al. Inhibition of the integrase of human HIV type 1 by anti- HIV plant proteins MAP30 and GAP31. Proc. Natl. Acad. Sci. USA, 92: 8818-8822, 1995.
9.  Baldwa VS. et al. Clinical trials in patients with diabetes mellitus of an insulin-like compound obtained from plant source. Upsala J. Med. Sci. 82: 39-41. 1977.
10.  Leatherdale BA. et al. Improvement in glucose tolerance due to Momordica carantia (karela). Br. Med. J. (Clin Res. Ed). 281: 1823-1824, 1996.
11.  Srivastava Y. Antidiabetic and adaptogenic properties of Momordica charantia extract: an experimental and clinical evaluation. Phytother. Res. 7: 285-289, 1993.
12.  Welihinda J. et al. Effect of Momordica charantia on the glucose tolerance in maturity onset diabetes. J. Ethnopharmacol. 17: 277-282, 1986.
13.  Raman A. Lau C. Anti-diabetic properties and phytochemistry of   Momordica  charantia.              Phytomedicine, 2: 349-362, 1996.

 הצמח משתייך למשפחת Asclepiadaceae. הג'ימנמה הוא מטפס מעוצה (liana) המגיע לגובה של 8 מ' וגדל בהודו, סין, מלזיה, סרילנקה, וייטנאם ודרום אפריקה. משמעות השמות ההודיים של הצמח Gurmar ו-Madhunashini היא "הורס סוכר". הם מתייחסים לתכונת הצמח לבטל את  תחושת הטעם המתוק.

חלקי צמח שבשימוש: עלים.

רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בצמח לטיפול בסוכרת. בנוסף השתמשו בו במקרים של סוכר בשתן והפרעות בדרכי השתן. היום הוא נחשב לאחד הצמחים הטובים ביותר לטיפול בסוכרת.

מרכיבים: קבוצה של olenane – ספונינים, 4%-10%, כולל  gimnemic acids ו-gimnemsaponins,
Dammarane, שהוא פוליפפטיד.

פעילות: מוריד רמת סוכר במקרים של סוכרת מטיפוס 1 ו-2,  מוריד רמת כולסטרול, נוגד טעם מתוק, מסייע להורדת משקל.

פרמקולוגיה: המרכיבים האחראים לדיכוי הטעם המתוק הם החומצות הג'ימנמיות ו-gimnemasaponins. הוכח ש-gimnemasaponins מעכבים תמיסה של גלוקוז 0.1M. המנגנון הוא תחרות על תפישת רצפטורים לטעם מתוק.
תופעה זו ידועה גם אצל קופים, חולדות ועכברים. אצל בני אדם ושימפנזים הספונינים תופשים רצפטורים לטעם מתוק, אולם אין להם כל השפעה על רצפטורים הרגישים לטעם מר, חמוץ או מלוח. עיכוב הטעם המתוק מופיע כ-30 שניות לאחר ששותים או לועסים את הצמח. העיכוב חל על הטעם המתוק באופן כללי, ללא הבדל אם המקור הוא סוכרוז, גלוקוז, ממתיקים מלאכותיים או פירות.

פעילות היפוגליקמית: המנגנון לפיו פועל הצמח הוא המרצה של שחרור אינסולין, עיכוב ספיגת גלוקוז מהמעי, ונראה שיש גם שיקום או תיקון של תאי לבלב המייצרים אינסולין. מחקרים הראו שהצמח, בלקיחה אוראלית, האריך חיים של חולדות עם סוכרת מושרית. ארנבות עם סוכרת מושרית, שקיבלו את העלים בצורת אבקה, הראו ירידה ברמת הסוכר בדם ועלייה בריכוז הגליקוגן בכבד ובכליות. הפרקציה של הספונינים שניתנה לעכברים בהזרקה, גרמה לעלייה בריכוז האינסולין בפלסמה.

ניסויים קליניים שנערכו בבני אדם הראו שמיצוי מימי, המקביל ל-8 ג' של הצמח, גרם לירידת רמת הגלוקוז עד לערך נורמלי במשך 6-8 חודשים. בנוסף, היתה ירידה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים. כמו כן הראו הניסויים עלייה ברמת האינסולין, הודות להגברת ייצור האינסולין. אצל נבדקים בריאים לא נצפתה ירידה ברמת הגלוקוז.

התוויות: סוכרת מטיפוס 1 ו-2. תשוקה לטעם המתוק.

הכנות ומינון: חליטה – 6-12 ג' ליום. כדורים – 12 ג' ליום. לדיכוי הטעם המתוק יש לשטוף את הפה עם 1-2 מ"ל מהמיצוי המימי ולחזור על הטיפול כל 2-3 שעות.

התוויות-נגד: לא ידועות.
רעילות: אין. LD50 בעכברים – 3.99 ג' ל-1 ק"ג.

ספרות

1. Shanmuggasundaram ERB et al. Use of Gymnema sylvestre leaf extract in the  control of blood glucose in insulin-dependent diabetis mellitus. J. Ethnopharmacol. 30: 281-294, 1990
2. Baskaran K. et al. Antidiabetic effect of a leaf extract from Gymnema sylvestre in non-insulin dependent diabetes mellitus patients.  J. Ethnopharmacol. 30: 295-305, 1990.
3. Hellekant G. et al. Effects of gymnemic acid on the chorda tympani: Proper nerve responses to sweet, sour, salty and bitter taste stimuli in the chimpanzee. Acta Physiol. Scand. 124: 399-408, 1985.
4. Warren RP. Warren RM. Weninger MG. Inhibition of sweet taste by Gymnema sylvestre. Nature, 223: 94-95, 1969.

צמח תבלין נפוץ הידוע בשם קינמון הוכח בשנים האחרונות כהיפוגליקמי יעיל. הקינמון הוא עץ ממשפחת העריים (Lauraceae), שמוצאו בדרום מזרח אסיה. קליפת הגזע היא החלק המשמש כתבלין וכמרפא. מחקרים שנעשו לאחרונה הראו, שקינמון בריכוז של 1 ג' ליום מסייע להורדת רמת הסוכר, הכולסטרול והשומנים בדם ב-30%. נראה שריכוז של גרם אחד ליום אופטימלי ואין צורך בלקיחת כמויות גדולות יותר.

המרכיב הפעיל המשפיע על רמת הסוכר אינו ידוע. ישנם חוקרים המייחסים פעילות זו ל-methyl hydroxy chalcone polymer. מניחים שהקינמון מגביר את יעילות האינסולין ומשפר את כושרו להחדיר גלוקוז לתאים. מחקרים הראו שהקינמון מסייע לתאי השומן לזהות את האינסולין ולהגיב עליו.

ספרות

Khan A. et al. Cinnamon improves glucose and lipids of people with Type 2 Diabetes. Diabetes Care 26: 3215-3218, 2003.

הכותבת ד"ר מינה פארן- מרצה וחוקרת בתחום צמחי המרפא