סקירה חדשה שהתפרסמה לאחרונה ב- Lancet סוקרת מחקרים על סטטינים שפורסמו בין השנים 1985-2006.
בסקירה נמצא כי התרופות נסבלות היטב, כאשר תופעות הלוואי העיקריות – מיופתיה (מחלת שרירים) ורבדומיוליזיס (תמס שרירים) – מתרחשות רק לעיתים נדירות במינונים סטנדרטיים.
החוקרים מציינים, כי מאז שהסטטינים אושרו לראשונה ב-1987, יכולתם להפחית סיכון למוות, אוטם שריר הלב, שבץ, וחידוש זרימת הדם העורקית נצפתה במספר מחקרים גדולים אקראיים באיכות גבוהה. אולם, התקווה שסטטינים עשויים להגן גם מפני שברים, שיטיון והתנוונות הראיה לא נתמכה על-ידי המחקרים.
רעילות לשרירים
לדברי החוקרים, תופעות הלוואי היחידות של סטטינים שתועדו היטב הן רעילות לשרירים, כולל מיופתיה ורבדומיוליזיס, והשפעה על אנזימי כבד. לדבריהם, כל הסטטינים גורמים מידי פעם לכאבי שרירים העלולים להתקדם לתמס שרירים. להערכתם, כאב שרירים מתרחש בפחות מ-1 ל-10.000 חולים המקבלים טיפול במינון סטנדרטי, והסיכון עולה ככל שהמינון עולה.
הפגיעה בשרירים מדווחת לרוב בהקשר של תגובות בין תרופתיות. תופעות לוואי אלו מתרחשות לרוב תוך מספר חודשים מתחילת הטיפול, או מהעלאת המינון. על אף שדווחו מספר מקרים גם לאחר שנים של טיפול יציב לכאורה.
החוקרים מציינים, כי כאב שרירים שכיח בחולים בגיל העמידה (ולעיתים קרובות משויך לתרופה בשל האזהרות בעלון), אך לרוב אין זה סביר שהוא נגרם בשל השימוש בסטטינים. מדידת קריאטין קינאז (אנזים המראה על פגיעה בשרירים) בחולים כאלה עשויה לשלול מיופתיה ולאפשר המשך בטוח של הטיפול. כל הסיכונים של מיופתיה ורבדומיוליזיס יכולים להצטמצם למינימום ע"י ידיעת הפוטנציאל לאינטראקציות בין תרופתיות והרגישות של קבוצות ספציפיות של חולים.
עלייה באנזימי הכבד
הסקירה מראה, כי אחוז קטן של חולים הנוטלים סטטינים חווים עלייה באנזימי כבד (טרנסאמינזות), הנראית לרוב בששת חודשי הטיפול הראשונים. החוקרים מציינים, כי העלייה היא אסימפטומטית, והפיכה עם הפסקת הטיפול או הפחתת המינון, ולא נמצאה עדות משכנעת לכך שהעלייה בטרנסאמינזות קשורה בנזק כבדי. ההשפעה על הטרנסאמינזות נראית תלוית מינון, ובמינונים גבוהים מופיעה אף השפעה על אנזימי כבד אחרים ובילירובין. אולם, גם במינונים גבוהים, עלייה זאת באנזימי כבד לא נמצאה קשורה בדלקת כבד או בכישלון כבדי.
החוקרים מציינים, כי ניטור שגרתי של התפקוד הכבדי לאחר התחלת טיפול בסטטינים אינו מומלץ עבור lovastin או simvastatin, pravastatin, במינון של עד 40 מ"ג ביום, אך נותרה המלצה לניטור עבור סטטינים אחרים ומינונים גבוהים יותר.
כאשר הטרנס אמינזות גבוהות פי שלושה ומעלה מהגבול העליון של הנורמה בחולה אסימפטומטי, ובהיעדר הפרעות כבדיות אחרות, יש לבדוק שוב את האנזימים כעבור שבוע ולהפסיק זמנית את הטיפול בסטטינים אם אחד מאנזימי הכבד alanine transaminase נותר ברמה זאת. עלייה של פי 2-3 מהגבול העליון של הנורמה בחולה אסימפטומטי מחייבת ניטור, אך לרוב תסתדר מעצמה עם המשך הטיפול.
לבסוף, הסקירה בדקה את בטיחות הסטטינים במספר קבוצות רגישות. נמצא, כי אין צורך בהתאמת מינון עבור קשישים, מאחר ואנשים עד גיל 80 השתתפו במחקרים השונים, אך הקשישים ביותר עלולים להיות בסיכון מוגבר למיופתיה. בנוסף, אין הוכחה לכך שאנשים הצורכים כמויות גדולות של אלכוהול נמצאים בסיכון מוגבר לתופעות לוואי כתוצאה מהשימוש בסטטינים, על אף שרבים מהם הוצאו מהמחקרים. החוקרים מציינים בנוסף, כי חולים המשתמשים ב- קומדין עשויים להזדקק להתאמת מינון נוגד הקרישה, בהתחלת הטיפול בסטטינים, ושוב בסיום הטיפול.
הידיעה הועברה ע"י דר' אריה גולדשמיד לשעבר מנהל המחלקה לפרמקולוגיה בהנהלה הראשית של שרותי בריאת כללית
