צפיפות העצם, דיכאון ותרופות נוגדות דיכאון

1. הקשר בין דיכאון ואובדן עצם מואץ

   ממחקר חדש עולה כי בנשים מבוגרות הסובלות מדיכאון, קצב אובדן העצם גבוה יותר, בהשוואה לנשים ללא דיכאון. לאור ממצאים אלו, עורכי המחקר קוראים לרופאים המטפלים לקחת בחשבון את האפשרות לדיכאון כאשר שוקלים לשלוח אישה מבוגרת לבדיקת צפיפות עצמות.

   במחקר נכללו 4,177 נשים בגיל 69 ומעלה, שלקחו חלק במחקר ה- SOF ועברו הערכה לזיהוי תסמיני דיכאון ושתי בדיקות צפיפות עצם בירך.

   החוקרים מצאו קשר בין תסמיני דיכאון ובין קצב אובדן עצם גבוה יותר בקבוצה של נשים מבוגרות (בגיל ממוצע של כ- 75), ככל שהאישה סבלה מתסמיני דיכאון בולטים יותר, קצב אובדן העצם היה מהיר יותר.

   מחקרים קודמים מצאו כי דיכאון העלה את הסיכון לשברים. המנגנון המדויק אינו ברור, אך העובדה שקצב אובדן העצם היה גבוה יותר בנשים עם דיכאון, מעלה את האפשרות שמדובר בגורם המעורב בסיכון לשברים.

2. תרופות נוגדות דיכאון הפוגעות בצפיפות העצם

   שני מחקרים שהתפרסמו בכתב העת הרפאי  Arch Intern Med קושרים בין לקיחת תרופות נוגדות דיכאון אצל מבוגרים ובין מחלת האוסטאופורוזיס הפוגעת בצפיפות העצם:

   נשים
   
   מחקר תצפיתי גדול אודות נשים מבוגרות – מחקר ה- SOF – מראה כי השימוש בנוגדי דיכאון מסוג SSRI (כגון SEROXAT, PROZAC  ועוד), אך לא נוגדי דיכאון טריציקלים – TCA (כגון ELATROL  ועוד) קשורים בסיכון מוגבר לאיבוד מסת עצם בירך.

   החוקרים מציינים, כי עם התפתחות בשימוש ב- SSRIs, מתן המרשמים לנוגדי דיכאון עלה באופן ניכר במהלך שני העשורים האחרונים. מחקרים בבעלי-חיים הראו, כי  SSRIs  מעכבים סרוטונין, וכי הדבר קשור בשיעורים נמוכים יותר של יצירת עצם. עם זאת, TCAs עובדים במנגנון שונה. מטרת המחקר הייתה לקבוע האם השימוש ב- SSRIs  ו-  TCA בנשים מבוגרות קשור בשיעורים מוגברים של איבוד מסת עצם בירך.

   במסגרת המחקר, החוקרים בחנו נתונים מנשים ממחקר ה- SOF, שהיו עם תוצאות צפיפות עצם מביקורן השישי במרפאה (כאשר הן היו בגיל 78.5 שנים בממוצע) ומביקורן השמיני במרפאה (4.9 שנים מאוחר יותר בממוצע), וכן תוצאות מה- Geriatric Depression Scale.

   2722 נשים שהתאימו למחקר סווגו לשלוש קבוצות, בהתבסס על השימוש בתרופות: כאלה שלא משתמשות בשום טיפול נוגד דיכאון (88.4%), משתמשות ב- SSRI (7.3) ומשתמשות ב- TCA (4.3%).

   בממוצע, בהשוואה לנשים שלא השתמשו ב- SSRI, נשים שנטלו SSRI אך לא נשים שנטלו TCA, היו בעלות שיעור גבוה יותר של איבוד מסת עצם בכל עצם הירך.

   עפ"י הדיווח, נשים שלא לקחו SSRI  איבדו מסת עצם בשיעור של כ- 0.5% בשנה, ונשים שלקחו SSRI איבדו מסת עצם בשיעור של כ- 0.8% בשנה. לדברי החוקרים, עם הזמן הבדל זה ילך ויצטבר, אך עדיין לא ידוע אם הבדל זה מהווה סיכון מוגבר לשברים.

   גברים
   
   במחקר שנערך בקרב גברים מבוגרים, מחקר ה- MNOS – נמצא כי מדדי צפיפות העצם (BMD) נמוכים יותר בקרב גברים המטופלים בתרופות ממשפחת SSRI, אך לא בקרב גברים המטופלים בנוגדי-דיכאון אחרים.
    
   החוקרים ביקשו לבחון באם טיפול ב- SSRI בגברים מבוגרים קשור במדדי BMD נמוכים יותר. לשם כך, הם בדקו את הממצאים אודות 5995 גברים בגילאי 65 ומעלה, שלקחו חלק במחקר MrOS, במהלך גויסו גברים משישה אזורים בארה"ב, בין 2000 ועד 2002.

   החוקרים מצאו כי טיפול ב- SSRI לווה במדדי BMD נמוכים יותר, בממוצע, בירך ובעמוד השדרה, אך לא נמצא הבדל משמעותי בין מטופלים ב- TCA ובין אלו שלא קיבלו טיפול תרופתי.

   החוקרים טוענים כי מחקרים מעבדתיים ומחקרים בבע"ח תומכים בקשר שנמצא בין מדדי BMD נמוכים יותר וטיפול ב- SSRI בגברים. הם מוסיפים כי גודל ההשפעה דומה להשפעה המזיקה הידועה של סטרואידים על אובדן עצם.

לסיכום, מבחינת ההשלכות הקליניות, בחולים הנמצאים בסיכון גבוה – נשים מעל גיל המעבר, גברים מעל גיל 70, ובעיקר אנשים עם גורמי סיכון אחרים לאוסטיאופורוזיס – יש צורך בהערכה נוספת של בריאות העצם, ע"י מבחנים כגון מדדי צפיפות עצם, כאשר מעוניינים להתחיל טיפול SSRI.

J Am Geriatr Soc 2007; 55:821-831
Arch Intern Med. 2007;167:1231-1232, 1246-1251    

הידיעה הועברה ע"י דר' אריה גולדשמיד לשעבר מנהל המחלקה לפרמקולוגיה בהנהלה הראשית של שרותי בריאת כללית