לאחרונה פורסם ב- jwatch כי כ- 15% מהאירועים מתרחשים ב- 48 השעות הראשונות שלאחר הפציעה.
כיום מקובל במסורת הרפואית כי תסחיף ריאתי מתרחש בצורה אופיינית לפחות 5 ימים לאחר טראומה וכי חולים הסובלים משבר באגן, שבר בגפיים התחתונות, פגיעה בראש או פגיעה בעמוד השדרה מצויים בסיכון מוגבר.
על מנת לבחון אמיתות אלו סקרו חוקרים רשומות ממרכזי טראומה עבור כל החולים שאובחנו עם תסחיף ריאתי בין 1994 ל- 2004.
מבין 94 מקרי הטראומה שסבלו מתסחיף 92.6% סבלו גם מטכיפניאה, טכיקרדיה, היפוקסיה או שילוב של הנ"ל.
הזמן הממוצע לאבחנת התסחיף היה 11.8 ימים אך 15% מהמקרים אובחנו כעבור יומיים ו- 37% כעבור 4 ימים.
אזורי הפגיעה כללו: חזה (37%), רגל תחתונה (38%) אגן (22%) וחוט השדרה (30%).
החוקרים הוסיפו כי טראומה שגורמת לחוסר תנועה עשויה לגרום ל- stasis. בנוסף פציעה ברקמה הרכה עשויה להוסיף לנזק הנגרם לאנדותל אשר עשוי לגרום להיפרקואגולציה.
טכיפניאה והיפוקסיה ב- 48 השעות הראשונות לאחר הטראומה עשויות לגרום לרוב הקלינאים לחשוד בקריסה של הריאה או בדלקת ריאות במיוחד אם נוכחת פגיעת חזה. כעת חובה להוסיף לרשימת האבחנות המבדלות גם מצב של תסחיף ריאתי.
הידיעה הועברה ע"י מערכת PharmaLine