חיים עם בן זוג מפחיתים את הסיכון לפתח אלצהיימר וסוגים אחרים של דמנציה.
המחקר החדש שבוצע, הינו ייחודי בכך שבחן 2,000 אנשים בגיל ממוצע של 50 ושוב לאחר 21 שנים (זאת בעוד שמרבית מחקרי הדמנציה נערכו על אנשים בגילאים מבוגרים).
מחקרים קודמים הראו כי אורח חיים פעיל, הן אינטלקטואלית והן חברתית עשוי להפחית את הסיכון לפתח דמנציה. כיוון שחיים משותפים טומנים בחובם לרוב הן גירויים אינטלקטואלים והן גירויים חברתיים, מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון האם החיים עם בן זוג אכן מפחיתים את הסיכון ללקות בדמנציה.
תוצאות המחקר הראו כי אנשים אשר חיו עם בן זוג באמצע החיים, הציגו סיכון נמוך ב- 50% לפתח דמנציה וזאת ביחס לאנשים שחיו לבדם. ממצאים אלו נותרו בעינם אפילו לאחר תיקנון לגורמי סיכון נוספים כגון גיל.
פרק הזמן בו האדם חי לבד והסיבות לכך היוו גם הם גורמים שהשפיעו על שיעורי הסיכון. אנשים אשר חיו לבד במהלך כל חייהם הבוגרים הציגו סיכון כפול בעוד שאנשים שהתגרשו באמצע חייהם ונשארו רווקים הציגו סיכון משולש.
האנשים אשר הציגו את הסיכון הגבוה ביותר היו אלו אשר איבדו את בן/בת זוגם לפני גיל המעבר ונותרו לחיות לבד כאלמנים/נות. עבור קבוצה זו הסיכון היה גבוה פי שש ביחס לאנשים נשואים.
ממצאי המחקר הוצגו במהלך ה- 2008 Alzheimer’s Association International Conference on Alzheimer’s Disease (ICAD 2008), הועידה הגדולה מסוגה בעולם אשר נערכה בשיקגו.
הידיעה הועברה ע”י חנה מרכוס מערכת PharmaLine
