טיפול ב- nasal insulin אינו משפיע על התקדמותה של סוכרת מסוג 1 בקרב ילדים המצויים בסיכון גבוה המאובחן על ידי הגנוטיפ ועל ידי המצאות של נוגדנים עצמיים.
המצאות הגנוטיפ HLA-DR ו- HLA-DQ קשורה בסיכון מוגבר ללקות בסוכרת מסוג 1 וזאת על אף שנחוצים גם גורמים סביבתיים נוספים שיגרמו לייצורם של נוגדנים עצמיים שייווצרו כנגד איי בטא בלבלב.
מחקרים קודמים שנערכו בנושא, הציעו כי מתן של אינסולין לאוכלוסייה המצויה בסיכון, שהוגדר על ידי הגנוטיפ והמצאות נוגדנים עצמיים עשוי למנוע היווצרות סוכרת ומטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הטענה במחקר מבוקר.
החוקרים ביצעו בדיקות סקר על מנת לזהות ילדים המצויים בסיכון וזאת על פי בדיקות גנטיות וזיהוי הימצאותם של שני נוגדנים עצמיים לפחות.
הנחקרים חולקו אקראית לקבלת טיפול יומי באינסולין נזאלי או פלסבו ומטרת המחקר הראשונית הייתה אבחון של סוכרת.
במהלך בדיקות הסקר, נלקחו דגימות מ- 116,720 תינוקות ומ- 3,430 אחים.
החוקרים מצאו כי 17,397 תינוקות ו- 1,613 אחים מצויים בסיכון גנטי מוגבר ומתוכם 11,225 ו- 1,574 בהתאמה הסכימו לביצוע בדיקות הסקר לנוגדנים עצמיים.
בשלב המחקר גויסו 224 תינוקות ו- 40 אחים לקבלת טיפול באינסולין או פלסבו למשך טיפול ממוצע של 1.8 שנים.
סוכרת אובחנה בקרב 49 מהילדים שטופלו באינסולין (וב-7 מהאחים) וב- 47 מהילדים שטופלו בפלסבו (וב-6 מהאחים).
החוקרים סיכמו ואמרו כי טיפול באינסולין זמן קצר לאחר אבחון הנוגדנים העצמיים אינו מונע או מעכב התפתחות של סוכרת בקרב ילדים המציגים פרופיל גנטי מסכן של HLA.
הידיעה הועברה ע"י מערכת PharmaLine
