מחקר מקרי-בקרות זה, בחן את הקשר בין נטילת תרופות הרגעה ותרופות היפנוטיות ובין סיכון מוגבר להתאבדות, בקרב אוכלוסייה מבוגרת. עבור המחקר, נאסף מידע אודות 85 מקרי התאבדות אשר התבצעו בקרב מבוגרים בני 65 ומעלה. מתוצאות המחקר עולה, כי קיים קשר בין נטילת תרופות הרגעה ותרופות היפנוטיות ובין סיכון מוגבר להתאבדות בגיל מבוגר (פי 14 ופי 4, בהתאמה). לאור כמות המרשמים העצומה שניתנת עבור תרופות אלה, על הרופא להעריך באופן זהיר את הסיכון להתאבדות לפני מתן המרשם.
רקע:
בעוד שאובדנות על רקע נטילת נוגדי-דיכאון (antidepressant-induced suicidality) מהווה גורם לדאגה בקרב צעירים, מתרבות ההוכחות לכך שתרופות אלה עשויות להפחית את האובדנות בקרב מבוגרים. הממצאים לגבי קשר אפשרי בין סוגים אחרים של תרופות פסיכו-אקטיביות (psychoactive drugs) לבין התאבדות, אינם חד-משמעיים. מרשמי תרופות הרגעה (Sedatives) ותרופות היפנוטיות (hypnotics) ניתנים באופן נרחב עבור אנשים מבוגרים הסובלים מתסמיני דיכאון (depression), חרדה (anxiety) והפרעות שינה. מטרת מחקר מקרה-בקרה זה, הינה לקבוע האם סוגים מסוימים של תרופות פסיכו-אקטיביות קשורות לסיכון להתאבדות בגיל מבוגר, לאחר בקרה עבור אינדיקציות מתאימות.
שיטות:
האזור הגיאוגרפי בו המחקר נערך, כלל את העיר גות'נבורג (שבדיה) ושתי ערים סמוכות (כלל האוכלוסייה בתחילת המחקר מנתה 210,703 אנשים בני 65 ומעלה). התבצע מחקר מקרי-בקרות אודות התאבדויות בקרב מבוגרים (בני 65 ומעלה), וכן נאסף מידע אודות 85 מקרי התאבדות (46 גברים, 39 נשים, בממוצע גילאים של 75 שנים) באמצעות ראיונות שנערכו על ידי פסיכיאטר, עם קרוב של האדם אשר התאבד. נבנתה אוכלוסיית בקרה (בת 153 אנשים) אשר רואיינו פנים אל פנים. נערכה סקירה של הטיפול הראשוני ורישומים פסיכיאטרים עבור שתי הקבוצות. כמו-כן, נעשה שימוש בכלל המידע הנגיש בכדי לאתר הפרעות פסיכיאטריות במהלך חודש אחורה מזמן ההתאבדות, בהתאם ל-DSM-IV.
תוצאות:
בניתוח גס, נמצא קשר בין נוגדי דיכאון, נוגדי-פסיכוזה, תרופות הרגעה ותרופות היפנוטיות, ובין סיכון מוגבר להתאבדות. לאחר תיקנון להפרעות אפקטיביות והפרעות חרדה, לא נמצא קשר בין נוגדי דיכאון ככלל, או תרופות המערבות ספיגת סרטונין (SSRIs) בפרט, ובין סיכון מוגבר להתאבדות. לאחר תיקנון להפרעות פסיכוטיות, לא נמצא קשר בין נטילת נוגדי-פסיכוזה ובין התאבדות. טיפול בתרופות הרגעה נמצא קשור לסיכון גבוה כמעט פי 14 להתאבדות בניתוח גס, ונותר גורם סיכון עצמאי להתאבדות גם לאחר תיקנון לכל הפרעה אשר מופיעה ב- DSM-IV. אחזקה נוכחית של מרשם לתרופות היפנוטיות, נמצאה קשורה לסיכון גבוה פי ארבע להתאבדות במודל מתוקנן.
מסקנות:
תרופות הרגעה ותרופות היפנוטיות קשורות לסיכון מוגבר להתאבדות לאחר תיקנון לאינדיקציות המתאימות. בהתחשב בכמות המרשמים העצומה הניתנת לתרופות אלה, נדרשת הערכה זהירה של הסיכון להתאבדות בעת מתן מרשמים לתרופות הרגעה או תרופות היפנוטיות עבור מטופל מבוגר.
למקור >>
Archives of Internal Medicine, vol. 169 No. 8, 771-780, 2009
הידיעה באדיבות רשת רפואה
