מקור הידיעה >> JAMA. 2009;302(3):298-305 הידיעה הועברה באדיבות רשת רפואה
מחקר עוקבה (cohort) פרוספקטיבי זה, אשר פורסם החודש ב-JAMA, בחן את הקשר בין טיפול הורמונלי בסמוך למנופאוזה (perimenopausal) ולאחריה (postmenopausal), ובין היארעות של סרטן השחלות.
במחקר נכללו למעלה מ-900,000 נשים דניות בנות 50-79, אחריהן נערך מעקב במשך שמונה שנים בממוצע. מתוצאות המחקר עולה, כי טיפול הורמונלי מעלה את הסיכון לפתח סרטן השחלות (יחס של 1.38 לעומת שיעור ההיארעות בקרב נשים שלא מטופלות בהורמונים), בדגש על סרטן אפיתליאלי, וכי הסיכון פוחת ככל שחולף זמן רב יותר מאז השימוש האחרון. כמו כן, נמצא כי הסיכון לא השתנה כתלות בסוג הטיפול, דרך המתן או משך הטיפול.
רקע:
מחקרים הציעו בעבר כי קיים סיכון מוגבר לסרטן השחלות בקרב נשים המטופלות בהורמונים לאחר מנופאוזה. ישנו מידע מועט אודות ההשפעות השונות של מרכיבי הטיפול, השיטות וצורות המתן. מטרת המחקר הינה להעריך את הסיכון לפתח סרטן השחלות בקרב נשים טרום מנופאוזה ולאחריה, המקבלות טיפולים הורמונלים שונים
שיטות:
מחקר עוקבה (cohort) פרוספקטיבי כלל ארצי, בו נכללו כלל הנשים הדניות בגילאי 50-79, מ-1995 ועד 2005, באמצעות קישור אינדיבידואלי למרכזי הרישום הלאומיים של דנמרק. הנתונים אודות מרשמים מתוך ה-National Register of Medicinal Product Statistics, סיפקו מידע מעודכן אודות החשיפה. מרכז הרישום The National Cancer Register and Pathology Register סיפק נתונים אודות היארעות של סרטן השחלות. מרכזי רישום נוספים סיפקו מידע אודות גורמים מתערבים וגורמים משפיעים. ניתוחי רגרסיה פואסונית חושבו על פי רצועות של חמש שנים, כולל חשיפה להורמון כמשתנה מסביר התלוי בזמן. במחקר השתתפו 909,946 נשים אשר אינן סובלות מסרטן רגיש להורמונים ולא עברו כריתה דו-צדדית של השחלות (oophorectomy).
תוצאות:
המדד העיקרי לבחינת התוצאות נקבע כהתפתחות של סרטן השחלות. מתוצאות המחקר עולה, כי במהלך תקופת מעקב בת 8 שנים בממוצע (7.3 מיליון שנות-אישה), אותרו 3068 מקרים חדשים של סרטן השחלות, מתוכם 2681 סרטני אפיתל. בהשוואה לנשים אשר מעולם לא נטלו טיפול הורמונלי, היחס של שיעור ההיארעות של כלל סוגי סרטן השחלות בקרב נשים אשר טופלו במהלך המחקר בהורמונים, עמד על 1.38, ו-1.44 עבור סרטן שחלות אפיתליאלי. הסיכון פחת ככל שחלף זמן רב יותר מאז השימוש האחרון, כך שעבור תקופה בת שנתיים או פחות, היחס עמד על 1.22, בין שנתיים לארבע שנים –0.98, 4-6 שנים – 0.72, ו-0.63 מעל ל-6 שנים.
עבור נשים אשר טופלו בהורמונים בזמן המחקר, הסיכון לפתח סרטן השחלות לא השתנה באופן משמעותי כתלות בסוג הטיפול ההורמונלי או משך הטיפול. שיעור ההיארעות עבור נשים אשר טופלו בהורמונים בזמן המחקר עמד על 0.52 ל-1000 שנים, לעומת 0.4 עבור נשים שלא טופלו מעולם בהורמונים, כך שהסיכון עלה באופן מוחלט ב-0.12 ל-1000 שנים. מכאן ניתן להעריך בקירוב, כי ישנו מקרה אחד נוסף של סרטן השחלות עבור 8300 נשים לערך אשר מקבלות טיפול הורמונלי, כל שנה.
מסקנות:
ישנו קשר בין טיפול הורמונלי ובין סיכון מוגבר לסרטן השחלות, ללא תלות במשך השימוש, מרכיבי התרופה, מינון אסטרוגן, שיטה, סוג הפרוגסטוגן (progestin), או דרך המתן.
