נראה כי השתלה של דיפיברילטור מיוקרדיאלי (cardioverter-defibrillators – ICDs) אינה מספקת כל יתרון בנוגע לשרידות של חולים המצויים בסיכון גבוה בשלבים המוקדמים שלאחר MI. כך מדווח ה- New England Journal of Medicine. החוקרים צמצמו מספר גדול של חולים ממרכזים אירופאים שלקו ב- MI ל-900 חולים שהיו מצויים בסיכון גבוה לתמותה. החולים הציגו ejection fraction נמוך וקצב לב מוגבר או טכיקרדיה חדרית שאובחנה בבדיקת הולטר, או שניהם. מחצית מהחולים שחוו MI חולקו אקראית לקבלת ICD כשבועיים בממוצע לאחר האירוע וזאת בנוסף לטיפול תרופתי אותו קיבלה גם קבוצת הביקורת.
לאחר 37 חודשי מעקב בממוצע, המטופלים שקיבלו ICD לא הציגו כל יתרון כולל בנוגע לשרידות. קבוצת ה- ICD הציגה שיעור נמוך משמעותית של תמותה פתאומית מסיבות קרדיאליות, אך יתרון זה קוזז על ידי שיעור גבוה משמעותית של מקרי תמותה לא פתאומיים מסיבות קרדיאליות.
ד”ר לינק העריך כי יתכן והסיבוכים הקשורים בפרוצדורה או תופעות הלוואי של השוק אותו מייצר ה- ICD על שריר הלב הם שהגבירו את שיעורי התמותה שנצפו.
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
