עומס חיידקי גבוה בעת האשפוז נמצא כקשור עם הצורך בהנשמה מלאכותית, התפתחות של הלם ותמותה תוך כדי אשפוז בבית החולים, בקרב חולים הסובלים מדלקת ריאות פנאומוקוקלית שנרכשה בקהילה (pneumococcal pneumonia).
במהלך העשור האחרון הצלחנו להשיג הבנה טובה יותר של פעילות המערכת החיסונית במהלך זיהומים חיידקים, כולל מקרים הכוללים ספסיס והלם. הערכת החומרה של זיהומים שכאלו במרפאה מתבצעת באמצעות פרמטרים קליניים בלבד. המעבדה המיקרוביולוגית תורמת מידע הנוגע אך ורק לפתוגנים ולדפוסי העמידות שלהם (ולעיתים מבצעת זאת בעיכוב ניכר…).
האם יתכן כי העומס החיידקי מהווה גורם תורם שלעצמו? על מנת לבחון סוגיה זו ערכו החוקרים מחקר פרוספקטיבי שכלל 353 מבוגרים ספרדים שאושפזו עקב דלקת ריאות שנרכשה בקהילה ולא טופלו באנטיביוטיקה טרם אשפוזם.
93 מהחולים הציגו ראיות לזיהום פנאומוקוקלי. תרביות דם שנלקחו בעת האשפוז הפיקו גדילה של pneumococci ב- 34 מהחולים הללו ו- DNA פנאומוקוקלי זוהה על ידיquantitative real-time PCR בדמם של 58 חולים.
תוצאות חיוביות של בדיקת ה-PCR נמצאו כקשורות משמעותית עם תרביות דם חיוביות, כשל כלייתי חריף, הלם ספטי, צורך בהנשמה מלאכותית ותמותה תוך כדי אשפוז בבית החולים.
עומס חיידקי של Streptococcus pneumoniae הגבוה מ-1000 עותקים למ"ל, כפי שנצפה בקרב 27 חולים נמצא כקשור משמעותית עם בקטרמיה (סיכוי יחסי 6.3), כשל כלייתי חריף (סיכוי יחסי 7.0), צורך בהנשמה מלאכותית (סיכוי יחסי 10.5), הלם ספטי (סיכוי יחסי 8.0) ותמותה תוך כדי אשפוז (סיכוי יחסי 5.4).
נראה כי העומס החיידקי בדם מהווה כלי יעיל להערכת חומרת המחלה בקרב חולים עם pneumococcal pneumonia. זמינות רחבה יותר של בדיקת ה- PCR עשויה לאפשר את הרחבת המדידות האבחנתיות הללו גם לגבי פתוגנים אחרים. יש להשתמש בעומס החיידקי כפרמטר שיאפשר לכמת את האפשרות לספסיס.
הידיעה הועברה ע"י מערכת PharmaLine