מחלת הסוכרת מאובחנת כיום באמצעות מדידות של ריכוז הגלוקוז בפלסמה בצום (כאשר הסף הוא ריכוזים שווים או גבוהים מ-7 mmol/l) או באמצעות מבחן להעמסת גלוקוז (כאשר הסף הוא ריכוזים שווים או גבוהים מ- 11.1 mmol/l).
למרות זאת, ועדה בינלאומית של מומחים המליצה לאחרונה על החלפת הבדיקות הללו בבדיקה להמוגלובין שעבר גליקוזילציה – glycated haemoglobin A1c (HbA1c), כאשר סוכרת מסוג 2 תאובחן בכל אדם אשר יציג ערכים מאושרים של HbA1c השווים או גבוהים מ- 6.5% (48mmol/mol) ללא ביצוע של בדיקות לגלוקוז כלל, וזאת על אף ששימוש בקריטריונים לרמות הגלוקוז יוסיף להיערך בקרב אנשים עבורם המדידות ל- HbA1c אינן מתאימות.
במאמר שפורסם על ידי ה- BMJ, בוחנים המחברים את הטענות בעד ונגד ההצעה ומסכמים כי "קריטריונים חדשים המוצעים לאבחנה של מחלה קיימת, תמיד נראים כעדיפים על הקריטריונים הישנים הקיימים". ישנם יתרונות וחסרונות הן לשימוש במדידת רמות הגלוקוז בפלסמה והן למדידות של HbA1c לצורך אבחנה של סוכרת.
למרות זאת יש לציין כי מדידה של רמת הגלוקוז טומנת בחובה סיכון קטן יותר לביצוע אבחנה שגויה וזאת ביחס למדידת HbA1c בלבד. יתכן כי מעבר לאבחנה שתבוצע על ידי מדידה של HbA1c בלבד אינה מהווה צעד קדימה אלא צעד שהולך רחוק מדי.
הידיעה הועברה ע"י חנה מרכוס מערכת PharmaLine
