ל- Body mass index ,BMI ישנה השפעה שלילית על הורמון הגדילה בקרב ילדים נמוכים, דבר המביא לכך שסטיית התקן אותה מציגה קבוצת ילדים זו, נוטה להביא לאבחנת יתר של מחסור בהורמון.
מחברי המחקר שפורסם ב- Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism הדגישו כי בעוד שידוע כי ל- BMI השפעה הופכית על הפרשתו של הורמון הגדילה בקרב ילדים, ישנו מידע מועט בנוגע להשפעתו על הסטימולציה של ההורמון בקרב צעירים.
החוקרים ביצעו בדיקות סטימולטוריות להורמון בקרב 116 ילדים ומתבגרים בעלי משקל תקין וקומה נמוכה (גיל ממוצע 10.3 שנים).
ציוני סטיית התקין של ה- BMI נמצאו כבעלי קשר הופכי משמעותי עם רמות הורמון הגדילה המופרש עקב סטימולציה וזאת הן עבור סטיות תקן שחושבו עבור גיל עצמות והן עבור סטיות תקן שחושבו עבור הגיל הכרונולוגי. בניגוד לכך, ציוני סטיית התקן עבור גובה לא נמצאו כבעלי קשר משמעותי עם רמות השיא של ההורמון.
ניתוח רב משתני שנערך מצא כי BMI גבוה קשור בצורה עקבית ובלתי תלויה עם רמות שיא נמוכות של הורמון הגדילה.
36 ילדים (31%) הציגו רמות שיא נמוכות מ- 10 mcg/L, נתון המצביע על מחסור בהורמון בקרב ילדים. למרות זאת הדגישו החוקרים כי על ידי השימוש בסף הנ"ל, מחסור בהורמון יאובחן בקרב 70% מהילדים המציגים סטיית תקן הגבוהה מ- 1 עבור BMI, בקרב 38% מהילדים שיציגו סטיות תקן של 0-1 עבור BMI, בקרב 18% מהילדים שיציגו סטיית תקן של (1-)-0 ובקרב 29% מהילדים שיציגו סטיית תקן נמוכה מ- (1-).
מחברי המחקר מסרו כי המידע החדש מדגיש כי כאשר אנו מנתחים את תוצאותיו של מבחן לגירוי ההפרשה של הורמון הגדילה יש להתחשב ב- BMI. המחקר מדגים בבירור כי ילדים עם BMI גבוה מאובחנים ביתר עם מחסור בהורמון גדילה.
הידיעה הועברה ע"י מערכת PharmaLine
