הקשר שבין דיכאון ודיסליפידמיה מוסבר ברובו על ידי גורמים הקשורים לסגנון החיים

גורמים הקשורים בסגנון החיים, ובמיוחד BMI אחראים ברובם לקשר שבין דיכאון ודיסליפידמיה, כך מציע מחקר חדש שפורסם בצורה מקוונת ב- Journal of Clinical Psychiatry.
מנגד, נצפה קשר בין תסמינים ספציפיים ובין דיסליפידמיה. קשר שכזה נמצא בין התנהגות מלנכולית ובין רמות נמוכות של HDL כולסטרול, ודיכאון א-טיפי נמצא כקשור באופן עצמאי עם רמות גבוהות של כולסטרול כללי ועם רמות גבוהות של LDL כולסטרול.

מחקרים מסוימים שנערכו בעבר הציעו כי ישנו קשר בין רמת הליפידים או הליפופרוטאינים ובין דיכאון, אך הממצאים שהועלו היו שנויים במחלוקת. אף על פי כן, המחקרים שנערכו לא לקחו תמיד בחשבון גורמים העשויים להיות בעלי השפעה פוטנציאלית או את ההטרוגניות של התסמינים, גורמים העשויים להבהיר את אותם ממצאים סותרים שנמצאו.

החוקרים במחקר הנוכחי השוו את פרופיל הליפידים של שלוש קבוצות: 761 חולים עם דיכאון מאג’ורי נוכחי (current major depressive disorder), 1071 חולים עם דיכאון מאג’ורי חולף (remitted major depressive disorder) ו- 629 מקרי ביקורת. כל הנבדקים נבחרו ממחקר על דיכאון וחרדה שנערך בהולנד בין השנים ספטמבר 2004 ופברואר 2007.

הניתוח הראשוני העלה כי נבדקים עם דיכאון נוכחי מציגים רמות נמוכות של HDL ורמות גבוהות של טריגליצרידים וזאת בהשוואה לנבדקים המציגים דיכאון חולף או לקבוצת הביקורת. למרות זאת, לאחר תקנון ל- BMI, רמת ההשכלה, עישון וצריכת אלכוהול, הקשר שנמצא איבד את משמעותו הסטטיסטית.
באופן דומה מצאו החוקרים כי הממצאים הקושרים בין דיסליפידמיה, חומרת הדכאון ותחושה מתמשכת של דכדוך (dysthymia) איבדו את חוזקם לאחר שבוצע תקנון לגורמים הקשורים בסגנון החיים ובמיוחד BMI.
החוקרים מסרו כי לאור הממצאים האחרונים, יהיה זה נבון מצד הרופאים לקדם סגנון חיים בריא ובמיוחד יהיה זה נבון לשלב ירידה במשקל במסגרת הטיפול הפסיכולוגי הניתן לחולים דכאוניים.