חלבון בשתן (Proteinuria) מהווה גורם מנבא עצמאי לתמותה ולתוצאות שליליות אחרות, וזאת בלא קשר לקצב הסינון המשוער בגלומרולוס (estimated glomerular filtration rate – eGFR), כך עולה ממחקר שפורסם בכתב העת JAMA.
החוקרים מקנדה, בחנו יותר מ- 900,000 מבוגרים ללא מחלת כליה המוגדרת כ- end-stage אשר הציגו הן קריאטינין בסרום והן חלבון בשתן כפי שנמדדו במסגרת בדיקות שגרתיות. במהלך פרק מעקב חציוני של 3 שנים, 3% מהנבדקים מתו ופחות מ-1% חוו MI, החלו טיפול להחלפת כליה או הכפילו את רמות הקריאטינין בסרום.
הסיכון עבור היארעות התופעות הללו היה גבוה יותר בקרב חולים עם eGFR נמוך ורמות גבוהות של חלבון בשתן. למרות זאת, עבור כל רמות ה- eGFR, רמות גבוהות של חלבון בשתן נותרו גורם סיכון מנבא עצמאי.
מחברי המחקר הדגישו כי הקווים המנחים הנוכחיים לסיווג מחלת כליה כרונית מבוססים על eGFR, ללא כל יחס מפורש לחומרת ההופעה של חלבון בשתן המופיע בסמיכות. הם הוסיפו כי עדכון לקווים המנחים צריך לקחת בחשבון את רמות החלבון בשתן.
הידיעה הועברה ע”י חנה מרכוס מערכת PharmaLine
