רמות גבוהות של המוגלובין שעבר גליקוזילציה ובעיקר רמות הגבוהות מ- 6% הינן מדד יעיל יותר בהשוואה לרמות הגלוקוז בצום על מנת להעריך את הסיכון הקרדיווסקולארי לטווח הארוך, כך עולה ממחקר שפורסם ב- New England Journal of Medicine.
מחברי המחקר מדדו את רמות ההמוגלובין שעבר גליקוזילציה ואת רמות הגלוקוז בצום בקרב 11,000 מבוגרים ללא סוכרת או מחלה קרדיווסקולארית ולאחר מכן ערכו אחריהם מעקב חציוני של 14 שנים. בהשוואה לרמות המוגלובין של 5% ושל 5.5%, רמות גבוהות, ובעיקר רמות הגבוהות מ- 6% נמצאו כקשורות עם סיכון מוגבר לסוכרת, מחלות לב כליליות ושבץ. הקשר שנמצא בין ההמוגלובין ותמותה מכל הסיבות היה מובהק גם הוא, אך יצר עקומה בצורת J, כאשר הרמות הנמוכות ביותר והגבוהות ביותר היוו גורם מנבא לתמותה. הממצאים הללו נותרו משמעותיים אף לאחר תקנון לרמות הגלוקוז בצום.
מחברי המחקר סיכמו ואמרו כי הממצאים האחרונים מספקים ראיות התומכות בשימוש בהמוגלובין שעבר גליקוזילציה כמדד דיאגנוסטי לסוכרת.
הידיעה הועברה ע"י מערכת PharmaLine
