אנא סובבו את הטלפון שלכם.
מחקר כמותי קטן שפורסם ב- British Journal of General Practice לא מצא כל ראיות שיעידו כי ישנו צורך בשינוי אופי מתן המרשמים לטיפול ארוך טווח בתרופות נגד דכאון וזאת למרות החששות הקיימים בקרב הציבור בנושא.
מחברי המחקר ציינו כי שיעורים גבוהים של מרשמים לטווח ארוך לתרופות נגד דיכאון נצפו בבריטניה. מחקר אחד מצא כי ל- 14% מהמבוגרים מעל לגיל 75 ניתנו תרופות נגד דיכאון (בהשוואה ל- 6% בלבד מהמבוגרים מתחת לגיל 75) וכי כמחצית מהמרשמים שניתנו, ניתנו למשך מעל לשנתיים.
המחקר הנוכחי ניסה לבחון את היתרונות וההשפעות ההתנהגותיות על חולים שטופלו טיפול ארוך טווח בתרופות נגד דיכאון (מעל לשנתיים) ועל רופאי משפחה שרשמו מרשמים שכאלו.
36 חולים ו- 10 רופאים (אשר מטופלים שלהם נכללו במחקר) רואיינו.
הן הרופאים והן המטופלים התייחסו ליתרונות הטיפול בתרופות נגד דכאון במונחים של הקלה בתסמינים של מצוקה נפשית. הרופאים החשיבו את התרופות כיעילות בלא קשר לפעילות הספציפית שלהן (פלסבו או אחרת) והמטופלים הציגו חששות מעטים בלבד לגבי התחלת טיפול בתרופות שכאלו.
הרופאים הכירו במגבלה לספק טיפול שונה מטיפול תרופתי, וחולים רבים שיקפו סלידה זו מטיפולים שאינם תרופתיים (לדוגמא יעוץ) והיו פתוחים יותר להתערבות חברתית ביחס להתערבות פסיכולוגית.
ארבעה מחסומים זוהו להפסקת הטיפול התרופתי: פסימיות לגבי המהלך ואפשרות ההחלמה מהדכאון, ציפיות וחוויות שליליות הקשורות בהזדקנות, הפרשנות כי הפסקת הטיפול התרופתי היא איום על היציבות ומומנטום טיפולי ותחזוקתי.
מחברי המחקר סיכמו ואמרו כי יש לשלב את הממצאים החדשים באסטרטגיות טיפול שמטרתן להפחית שימוש ארוך טווח בתרופות נגד דכאון בקרב מבוגרים.
הידיעה הועברה ע"י מערכת PharmaLine
