ידוע כיום כי סוכרת מסוג 2 קשורה בסיכון קרדיווסקולארי מוגבר. נשאלת השאלה מהי הרמה האידיאלית של HbA1C המסייעת להפחתת שיעור האירועים הקרדיווסקולארים בקרב החולים במחלה.
המחקר ACCORD ניסה להשוות רמות HbA1C של ≤6.0% עם רמות של 7.0-7.9%, המחקר הופסק בשלב מוקדם עקב עליה מובהקת בשיעור מקרי התמותה מכל הסיבות ומסיבות קרדיווסקולאריות בקרב קבוצת החולים שטופלו באופן אינטנסיבי.
מחקר המקרה-ביקורת הנוכחי ניסה לבחון האם אותו סיכון מוגבר קשור בשליטה הגליקמית האינטנסיבית שבוצעה במסגרת המחקר ACCORD.
המחקר כלל חולי סוכרת מבוגרים שלא חוו MI או שבץ או שמתו עקב סיבות קרדיווסקולאריות במהלך שלוש השנים שלפני המחקר. בקבוצת המחקר נכללו 44,628 אנשים ובקבוצת הביקורת 11,157. החוקרים השתמשו במודל על מנת להעריך את הסיכוי היחסי לאירועים קרדיווסקולארים בהתבסס על רמת ה- HbA1C הממוצעת שנמדדה (≤6 %, >6% עד 8% ו- >8%).
המחקר העלה את הממצאים הבאים:
• חולים עם רמת HbA1C ≤6% הציגו סבירות גבוהה ב- 20% לחוות אירוע קרדיווסקולארי וזאת בהשוואה לחולים עם רמה של >6% עד 8%.
• חולים עם רמת HbA1C > 8% הציגו עליה של 16% בסבירות לחוות אירוע קרדיווסקולארי.
• נמצא קשר סטטיסטי בין רמת ה- HbA1C וה- LDL, הצורך בתרופות קרדיווסקולאריות והצורך בתרופות אנטיפסיכוטיות.
הידיעה הועברה ע" מערכת PharmaLine
