מטרה: להשוות את יעילותם של שיחות טלפון ומכתבים לשיפור השליטה על מחלת הסוכרת בקרב מבוגרים פחותי הכנסה באיזורים עירוניים.
שיטות: מחקר אקראי שנערך בספרדית ובאנגלית באיזור ניו-יורק, ארה”ב ניסה להשוות את היעילות של שיחות טלפון ומכתבים. המשתתפים (N=526) הציגו רמת AIC של 7.5% או יותר והיו מטופלים בתרופה פומית אחת או יותר. מטרת המחקר העיקרית הייתה השיפור ברמת ה- AIC, מטרות המחקר המשניות כללו דיווח עצמי על היענות לטיפול התרופתי ועל הרגלים אחרים.
תוצאות: 62% ממשתתפי המחקר היו שחורים ו- 23% היו היספאנים. 77% היו מהגרים ו- 42% הציגו הכנסה שנתית נמוכה מ- 30,000$ ארה”ב. ה- AIC החציוני בתחילת המחקר היה 8.6%. אינסולין נרשם עבור 24% מהנבדקים.
הקבוצה שקיבלה שיחות טלפון הציגה ירידה של 0.23 +/- 0.11% (mean +/- SE) ברמת ה- AIC לאחר שנה, בהשוואה לעלייה של 0.13 +/- 0.13% שנצפתה בקרב הקבוצה שקיבלה מכתבים.
לאחר תקנון לרמת ה-AIC בתחילת המחקר, גיל, מין וטיפול באינסולין ההבדל הנצפה באחוז ה- AIC היה 40%. השינוי בהיענות לטיפול התרופתי נמצא כקשור באופן מובהק לשינוי ב- AIC. שיפור בהיענות לטיפול התרופתי נמצא כקשור עם התערבות טלפונית, אך רק בקרב המטופלים שלא נטלו אינסולין.
מסקנות: התערבות טלפונית אישית הינה יעילה יותר לשיפור השליטה על מחלת הסוכרת, בהשוואה להתערבות כתובה בקרב אוכלוסיות מיעוט בעלות הכנסה נמוכה.
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
