מדדים להשמנה אינם משפרים במידה משמעותית את יכולת הערכת הסיכון הקרדיווסקולארי, מעבר ליכולת אותה מספקות הבדיקות ללחץ הדם, היסטוריה של סוכרת ופרופיל השומנים בדם. כך עולה ממחקר שפורסם בכתב העת Lancet.
מחברי המחקר בדקו 220,000 מטופלים ללא מחלות קרדיווסקולאריות שהשתתפו ב- 58 מחקרי קוהורט פרוספקטיבים. במהלך המעקב שארך 5.7 שנים, אירעו כ- 14,000 אירועים קרדיווסקולאריים.
לאחר תקנון לגיל, מין, עישון, לחץ דם סיסטולי, היסטוריה של סוכרת, כולסטרול כללי ו- HDL, נמצא כי BMI גבוה, יחס בין היקף הירכיים והמותניים והיקף המותניים, קשורים באופן עצמאי עם עלייה דומה בסיכון הקרדיווסקולארי (יחסי סיכון הנעים מ- 1.07-1.12). יתר על כן, הוספת המדדים להשמנה למודל לחיזוי הסיכון הקרדיווסקולארי הכולל גורמי סיכון מסורתיים, לא שיפרה את יכולת החיזוי של המודל.
בתגובה נמסר: "המחקר מפריך את התקוות כי מדדים להשמנה יכולים למנוע את העלות, הזמן וחוסר הנוחות הכרוכים בבדיקות למדידת רמות השומנים בדם."
הידיעה הועברה ע"י מערכת PharmaLine
