מאמר המערכת סוקר את הפרמקולוגיה של allopurinol ואת יתרונותיו הפוטנציאלים לטיפול במחלות לב.
בדומה להורדת רמות חומצת השתן (uric acid), עיכוב של xanthine oxidase מוביל להפחתה ברמות ה- superoxide anions ורדיקלים חופשיים אחרים התורמים למתח החמצוני (oxidative stress), לעלייה ברמות החמצן ברקמות ולעלייה ברמות ה- hypoxanthine. כל אחד משלושת האפקטים הללו עשוי להביא ליתרונות קליניים, כגון שיפור בפעילות תאי האנדותל בדופן כלי הדם, הפחתה במתח החמצוני הקיים ברקמת כלי הדם, עלייה ביחס ה- ATP/energy ברקמה שעברה איסכמיה, הפחתה באיסכמיה בשריר הלב הנגרמת כתוצאה מפעילות גופנית ועלייה ברמת החמצן ברקמה האיסכמית.
המאמר מוסיף ודן בהשפעות הקליניות האפשריות של טיפול ב- allopurinol. תצפיות ראשוניות מראות כי ישנו מידע ברור המעיד כי allopurinol משפר מדדי מפתח ובהם פעילות תאי אנדותל שנפגעו, מתח חמצוני בכלי הדם, איסכמיה מיוקרדיאלית ומסת החדר השמאלי של הלב. למרות שההשפעות הפרמקולוגיות הללו נראות מבטיחות ולמרות הרושם כי ניתן להפיק תועלת מהטיפול הן במסגרתן של אסטרטגיות מניעה ראשוניות ושניוניות, יש צורך במידע נוסף “שיאפשר לתרגם את ההבטחה למציאות”. שימוש חדש בתרופות ישנות (וזולות) הוא הדבר הנחוץ במציאות הכלכלית הנוכחית, ו- allopurinol עשוי להפוך לדוגמא מובהקת לאסטרטגיה שכזו.
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
