ילדים שנוחרים הן בגיל שנתיים והן בגיל שלוש מציגים סבירות גבוהה יותר לסבול מבעיות התנהגות, בהשוואה לילדים שאינם נוחרים. כך עולה ממחקר פרוספקטיבי שפורסם בכתב העת Pediatrics.
כ- 250 אמהות ענו על שאלונים שכללו שאלות על הרגלי הנחרה של הילדים, בגילאים שנתיים ושלוש שנים. האמהות אף מילאו הערכה התנהגותית.
באופן כללי נמצא כי ילדים שנחרו בקול רם לפחות פעמיים בשבוע הן בגיל שנתיים והן בגיל שלוש קיבלו את ציוני ההתנהגות הגרועים ביותר – בעיקר עבור התנהגות היפראקטיבית, דיכאון ותשומת לב – בהשוואה לילדים שהפסיקו לנחור לפני גיל שלוש או בהשוואה לילדים שלא נחרו מעולם. מעמד סוציו-אקונומי נמוך והנקה למשך זמן קצר היוו גורמים מנבאים עצמאיים לנחרות.
כמנגנון פוטנציאלי, הצביעו עורכי המחקר על ההשפעה המצטברת של הפרעות נשימה בשינה על הלמידה ועל ההתפתחות הנוירולוגית. החוקרים הדגישו כי חשוב לשאול את ההורים באופן רוטיני האם הילדים נוחרים, לעקוב אחר התופעה ולהפנות לטיפול מתאים.
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
