פרק הזמן הממוצע (אחוז) בו רמת הגלוקוז הייתה בטווח הרצוי היה ארוך משמעותית עם הטיפול בלבלב המלאכותי (62-63%) בהשוואה לטיפול במשאבות האינסולין (51%). יתר על כן, אירועים היפוגליקמיים שדרשו טיפול פומי אירעו רק בקרב 17% ו- 21% מהחולים על רקע הטיפול הבודד והכפול, בהתאמה, בהשוואה ל- 83% מהמטופלים במשאבות האינסולין.