חוקרים גילו כי עלייה ברמות הורמון השינה מלטונין פוגעת בפעולתם של התאים מייצרי האינסולין. כמו כן, הם מצאו כי ההשפעה משמעותית יותר בקרב אנשים הנושאים וריאנטים גנטיים ספציפיים הקשורים לסיכון גבוה לסוכרת סוג 2.
הממצאים מסמלים את שיאה של עבודה שהחלה בשנת 2009, כאשר חוקרי Lund מצאו כי וריאנט גנטי המקודד לחלבון הקרוי (melatonin receptor 1B (MTNR1B מגביר את הסיכון לסוכרת סוג 2.
במסגרת המחקר נבדקו תאי בטא וחולדות שגודלו במעבדה על מנת להראות כי התאים מייצרי האינסולין מגיבים לעלייה ברמות המלטונין באמצעות הפחתת רמת האינסולין המשתחררת, כאשר האיתות מועבר להם באמצעות הקולטן למלטונין MTNR1B המצוי על פני השטח של התאים.
החוקרים אף מצאו כי חולדות עם הפרעה בפעילות הקולטנים מייצרות רמות גבוהות יותר של אינסולין.
לבסוף הדגימו החוקרים כי וריאנט גנטי הנישא על ידי כשליש מהאוכלוסייה מעלה את רמת החלבון MTNR1B על פני השטח של תאים מייצרי אינסולין, בכך התאים הופכים לרגישים יותר להשפעת המלטונין וכתוצאה מפרישים פחות אינסולין. עבור חלק זה של המחקר גויסו 23 נבדקים בריאים הנושאים את הווריאנט הגנטי ו- 22 נבדקים בריאים ללא הווריאנט. במשך 3 חודשים הנבדקים נטלו 4 מ”ג של מלטונין טרם הלכו לישון. החוקרים השוו את רמות הסוכר והאינסולין בדמם בתחילת המחקר ובתום התקופה.
לאחר 3 חודשים של טיפול במלטונין, כל הנבדקים הציגו רמות גבוהות יותר של סוכר בדם. אף על פי כן, הנ”ל היו גבוהות במיוחד בקרב הנשאים, אשר הדגימו גם רמות נמוכות יותר של אינסולין.
