קמרון וייס מת מצריכת הירואין לפני שמלאו לו 19, אבל הידרדרותו לסמים החלה כמה שנים קודם לכן, כשבית חולים שלח אותו הביתה עם בקבוק של משכך הכאבים פרקוסט, אחרי ששבר את עצם הבריח שלו באימון היאבקות. אבל כשאמו החליטה לבחון לעומק את ספר החוקים של מדינת ניו מקסיקו ופתחה במאבק למען חקיקת סעיף שלטענתה היה מציל את חיי בנה, היא גילתה שהיא לא יכולה להתחרות בלוביסטים רבי העוצמה של חברות התרופות.
ג’ניפר וייס-בורק נאבקה למען אישור סעיף בחוק שיגביל מתן מרשמים של אופיאטים (המשתייכים לקבוצת הסמים המדכאים את מערכת העצבים המרכזית) לכאבים חזקים לעד שבעה ימים. הסעיף פוטר אנשים בעלי כאב כרוני, אבל מתנגדי הסעיף נלחמים חזרה, ולוביסטים של תעשיית התרופות נאבקים במספרים גדלים והולכים כדי לבטל את הסעיף. הלוביסטים האלה לא מדברים בשימועים של הצעת החוק, “הם היו הולכים באופן אישי לסנאטורים וחברי קונגרס ומדברים אתם אחד על אחד”, אומרת וייס-בורק.
