“פריצת דרך” — כך הכתירו הכותרות את התרופות החדשות להורדת כולסטרול שאושרו לשימוש ונכנסו לשוק בשנים האחרונות. ההבטחה הגלומה בהן אכן לא מבוטלת: במחיר של אלפי דולרים בשנה מבטיחים היצרנים הורדה דרמטית של רמות הכולסטרול הרע — ועם פחות תופעות לוואי לעומת הסטטינים (קבוצה של תרופות שמורידות את רמות הכולסטרול) הוותיקים. כמו במקרים דומים, גם הפעם הודבקה לתרופות החדשות תווית של “הבטחה גדולה”, ורבים צופים כי הן ייכנסו בתוך שנים ספורות לשימוש נרחב. לאור המכפלות האדירות של המטופלים, מדובר בשוק חדש שעשוי להגיע למיליארדי דולרים בשנה.
אך קשה להתייחס לתרופות החדשות מבלי להידרש לוויכוח הרפואי הלוהט שנמצא ברקע: עד כמה צריך להוריד את ערכי ה”כולסטרול הרע” (LDL) כדי להפחית את הסיכון לאירוע לב חוזר? האם יש להוריד את רמת הכולסטרול הרע של חולה לב עד 100? עד 80? ואולי צריך לשאוף להעלים אותו לחלוטין, כלומר לרדת עד ל–0? השאלה הזו היא לא רק מחלוקת מדעית־רפואית עולמית בוערת, אלא לא פחות מכך, שאלה שיש לה משמעויות כלכליות של מיליארדי דולרים.
