מחלת אלצהיימר היא מחלת ניוון עצבי קשה ביותר, שמלווה בליקויים שכליים. נכון להיום התרופות המאושרות לטיפול בה אינן בולמות את המחלה, ובמקרה הטוב רק מאטות את ההידרדרות במידה מוגבלת. אם נוכל לנבא את הופעת המחלה שנים לפני הופעת התסמינים שלה, אפשר יהיה לא רק להאט את התקדמותה החל משלב מוקדם, אלא גם לקבל תובנות מהותיות לגבי התפתחות המחלה והסיבות לה.
אלצהיימר מאובחן כיום בעיקר על סמך תסמינים התנהגותיים, שתלויים בהערכה סובייקטיבית – בעיקר בשלב המוקדם. לעומת זאת, מדידות ביוכימיות בנוזלי גוף (למשל, דם ונוזל המוח השדרתי, CSF) יכולות לשמש סמנים יותר חד-משמעיים להופעת המחלה כיוון שהן כמותיות ולא איכותיות. המחקר הרפואי משקיע רבות בגילוי ופיתוח סמנים כאלו, המכונים “ביומרקרים” (biomarkers) לאבחון אלצהיימר ומחלות אחרות של מערכת העצבים. ביומרקרים עשויים להעיד על תהליכים במערכת העצבים שמשתבשים במחלה. עם זאת, נכון להיום שימוש בהם אינו פרקטיקה רפואית מקובלת, מכיוון שטרם נמצאו סמנים מהימנים.
