אף שהיא נעלמה לגמרי במערב, מלריה ממשיכה להיות אחת המחלות הקטלניות בעולם השלישי. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, בשנת 2015 מתו ממלריה 429 אלף בני אדם, כמעט כולם באפריקה. התרופות המעטות למלריה יכולות לטפל בה בצורה סבירה, אבל הן יעילות בעיקר בחשיפה קצרה וחד פעמית. הן אינן מותאמות לנטילה ממושכת, וממילא יקרות מדי בעבור רובם המוחלט של התושבים באזורים הנגועים. זאת ועוד, טפילי המלריה מפתחים במהירות עמידות לתרופות, ושימוש נרחב רק יזרז את הופעת הטפילים העמידים.
הפתרון המתבקש הוא פיתוח חיסון מפני מלריה, ואכן מעבדות רבות בעולם שוקדות על פיתוח חיסון כזה כבר עשרות שנים – בינתיים בלי הצלחה. כדי שחיסון כזה יצליח בהדברת המחלה הוא צריך להיות יעיל לתקופה ארוכה, כי קשה מאוד לארגן מבצעי חיסון רחבי היקף בעולם השלישי. כמו כן, רצוי מאוד שהוא יהיה קל ונוח לשימוש, לא ידרוש כוח אדם בעל מיומנות מיוחדת, ציוד מורכב או אפילו מערכות הקפאה וקירור שאינן זמינות באזורים רבים באפריקה. כל הדרישות האלה מצטרפות לאתגר הגדול באמת – פיתוח חיסון המסוגל להתמודד עם אחת המערכות הביולוגיות המורכבות והמאתגרות ביותר.
