גמגום מוגדר כהפרעה בשטף הדיבור שמתאפיינת בחזרה בלתי רצונית על צלילים, הברות או מלים, הגיה מוארכת, היסוס בדיבור והפסקות לפני תחילת הדיבור. נכון להיום ידוע מעט מאוד על הגורמים לו, ועל כן אין כל טיפול רפואי לגמגום. קלינאי התקשורת מתמקדים בטכניקות למיתון התסמינים שלו. מחקר חדש מצביע על שוני מהותי בתפקוד המוחי של מגמגמים, שממוקד באזור ברוקה הקשור להפקת דיבור.
הביטויים של ההפרעה אינם סטטיים ויכולים להיעלם או להחמיר בהתאם לנסיבות: רוב המגמגמים מסוגלים לשיר בלי קושי, חלקם קוראים בקול בלי הפרעה, ואילו במצבי חרדה הגמגום נוטה להחמיר. ההופעה הראשונה של התסמינים מתרחשת בדרך כלל בילדות, ואחריה רואים שיפור הדרגתי לאורך החיים.
מאת ליהי גבור
