עִצמו את עיניכם ונסו לגעת באפכם באמצעות האצבע המורה. רובנו מסוגלים לבצע תנועה זו בדיוק רב, אבל איך אנחנו יודעים לאתר את האף שלנו במרחב ללא חוש הראייה? ואיך אנו מצליחים לעקוב אחר המיקום של הזרוע תוך כדי תנועתה? “מעטים יודעים שבנוסף לחמשת החושים שלנו – ראייה, שמיעה, ריח, מגע וטעם – קיים גם מה שמכונה לעיתים ‘החוש השישי' – תחושת המיקום במרחב”, אומר פרופ' יורם גרונר, מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע. מודעות גופנית שכזו, המכונה גם פרופריוספציה, מתייחסת לחישה עצמית של תנוחת איברי גופנו ושל תנועתם.
כאשר קיימות הפרעות נוירולוגיות, נפגעת לעיתים קרובות מערכת הפרופריוספציה, ולכן, מבחן פשוט של ״אצבע-אל-אף״ משמש רופאים לאבחון ראשוני של הפרעות אלו או לשלילתן. אולם, על אף שהפרופריוספציה היא אחת ממערכות ה”חיווט” העצבי הפשוטות בגוף, המנגנונים המולקולריים האחראים ליצירת תחושת התנוחה במרחב עדיין אינם מובנים דיים.
