רמות גבוהות של ליתיום במי השתייה מגנות מפני דמנציה בטווח הארוך, כך מציע מחקר תצפית שפורסם ב- JAMA Psychiatry. המנגנון המשוער להשפעה שנצפתה הוא עיכוב של האנזים המשפיע על ייצור ה- amyloid A.
רשומות רפואיות מדנמרק שימשו להשוואת 74,000 נבדקים בגילאים 50-90 שאובחנו עם דמנציה ו- 730,000 אנשים ללא דמנציה שהיוו את קבוצת הביקורת. החשיפה לליתיום במי השתייה הוערכה על סמך מקום המגורים של הנבדק בין השנים 1986-2013.
בהשוואה לנבדקים שנחשפו לרמה הנמוכה ביותר של ליתיום (2–5 ug/L), הנבדקים שנחשפו לרמה הגבוהה ביותר (>15 ug/L) הציגו יחס שיעורים נמוך יותר להיארעות דמנציה (0.83).
אף על פי כן, אותה מגמה לא נצפתה על רקע חשיפה לרמות בינוניות של ליתיום.
החוקרים ציינו כי אין לשלול את השפעתם של משתנים מתערבים אחרים על תוצאות המחקר.
