מטה אנליזה, המתפרסמת ב-JAMA Intern Med, מסכמת את הגישה למניעת סוכרת לטווח הרחוק.
נמצא כי שינוי אורח החיים, ירידה במשקל ותרופות המעלות את הרגישות לאינסולין – כולם מפחיתים את הסיכון לפתח סוכרת, אך השפעתם נחלשת או נעלמת עם הזמן.
המטה אנליזה כללה 43 מחקרים אקראיים עם סך הכול כ-49,000 מבוגרים (גיל ממוצע 57,BMI ממוצע 31 kg/m2), אשר בדקו שינוי באורח החיים (דיאטה, פעילות גופנית, ירידה במשקל), תרופות או שניהם. התרופות במחקרים כללו את כל סוגי התרופות לסוכרת מסוג 2.
משך המעקב נע בין 1 ל-6 שנים ברוב המחקרים.
במחקרים, שבדקו את ההשפעה של שינוי אורח החיים, נמצא כי הוא הפחית את הסיכון לסוכרת לעומת קבוצת הביקורת ((7.4 מול 11.4 מקרים ל-100 שנות מטופל), (RR, 0.61; 95% CI, 0.54-0.68)). כדי למנוע מקרה אחד של סוכרת יש לטפל ב-25 איש על ידי שינוי אורח החיים.
עם הזמן, לאחר הפסקת אורח החיים הבריא, השפעתו המיטיבה נחלשה אך לא נעלמה (RR, 0.72; 95% CI, 0.60-0.86).
שיעור הסוכרת היה נמוך יותר גם בקרב אנשים שקיבלו תרופות, בהשוואה לקבוצת הביקורת (5.4 לעומת 9.4 מקרים ל-100 שנות מטופל, (RR, 0.64; 95% CI, 0.54-0.76), וגם כאן יש לטפל ב-25 איש כדי למנוע מקרה אחד של סוכרת.
במחקרים, שערכו מעקב גם לאחר שהטיפול בתרופות הופסק, נמצא כי לא הייתה הפחתת סיכון לסוכרת לטווח הארוך (RR, 0.95; 95% CI, 0.79-1.14).
המחקר לא ענה על השאלה החשובה – האם התערבות בשלב טרום סוכרת מביאה לתוצאות מיקרווסקולריות ומאקרווסקולריות טובות יותר?
