אנא סובבו את הטלפון שלכם.
הסרט מה קרה בגטקה? (1997) מתאר עולם שבו אנשים נוצרים בתהליך של השבחה גנטית, וגורלם נקבע לפי המידע התורשתי: מעמדם, מקום העבודה שלהם והיחס אליהם. גיבור הסרט, שאינו תוצר של השבחה זו, נאלץ להתמודד עם דחיית החברה, ונאבק למצוא את מקומו. עולם כזה, שנראה דמיוני לחלוטין בסוף שנות ה-90', יכול להיות בהישג ידינו בעידן שאנו חיים בו – העידן הגֵנוֹמִי.
בשנת 1906 טבע פרנסיס גאלטון את המונח "גנטיקה" כשמו של התחום המדעי העוסק בחקר התורשה. באותו הזמן, לא היה ידוע מהו החומר התורשתי ואיך הוא מעביר הוראות ליצירת יצור חי, ובוודאי לא דרכים לשנותו. ב-112 השנים שחלפו מאז התברר בין השאר כי DNA הוא החומר התורשתי, התגלתה "שפת ה-DNA", הקוד הגנטי שעל פיו מתורגם המידע המקודד לתכונות היצורים החיים, ונקבע רצף הגנום כלל החומר התורשתי של בע"ח רבים, ביניהם האדם. פרויקט גנום האדם, תוצר של שיתוף פעולה מדעי בין לאומי שנמשך 13 שנים, הוביל לקביעת רצף ה-DNA של אדם, המונה כשלושה מיליארד (3,000,000,000) יחידות מידע או אותיות. בזכות פיתוחים טכנולוגיים בתחום האופטיקה, המִחשוב והביוכימיה, כיום אפשר לבצע פרויקט כזה בשבוע ימים ובעלות מינימלית . למעשה, יש בידינו היכולת לקבוע את רצף הגנום הספציפי של כל אדם החפץ בכך. מדוע נרצה לעשות זאת? מה היתרון בידיעת רצף הגנום של אדם? והאם עצם הידיעה תאפשר לנו להתערב בגורלנו ובגורל צאצאינו?
