אפשר להתווכח בלי סוף על איכותה של מערכת הבריאות הישראלית נכון להיום. יש שרואים בה, ובצדק, את אחת ההצלחות הגדולות והמרשימות של המדינה הצעירה: מערכת עם ביטוח רפואי לכל, עם טכנולוגיה רפואית מתקדמת, עם רופאים ברמה גבוהה ביותר, ועם רפואת קהילה מפותחת. וכל זה — תמורת הוצאה ציבורית מהנמוכות במערב.
מצד שני, יש שרואים בה, ובצדק, גם מערכת שנמצאת בתת־ספיקה, סובלת מתורים ארוכים ומפערים גדולים בין מרכז לפריפריה גיאוגרפית וחברתית, עם חולים שמתאשפזים במסדרונות או ממתינים שעות ארוכות במיון ועוד. פרופ׳ רן בליצר, מנהל מחלקת תכנון מדיניות בריאות בשירותי בריאות כללית ומנהל מכון כללית למחקר, משרטט שני תסריטים, ריאליים ככל הניתן, למערכת הבריאות של שנת ה–100 לישראל — אחד אוטופי ואחד דיסטופי.
מאת רוני לינדר-גנץ
