שמי ארז, בן 39, אב לשלושה ילדים, שיהיו בריאים, דוקטור לאימונולוגיה – תורת מערכת החיסון, ואני חיסנתי את הילדים שלי. עשיתי זאת בלב שלם ומתוך ידיעה שאני נותן להם את הטיפול המונע הטוב ביותר, הבטוח ביותר והיעיל ביותר שיש לרפואה להציע היום. הידיעה הזאת לא הגיע אלי מטורי דעה, מסיפורים או מהרצאות ברשת אלא ממחקרים אמיתיים. מחקרים שפורסמו בכתבי עת מדעים, מחקרים ש-13 שנים באקדמיה בתחום מדעי החיים נתנו לי את הכלים לקרוא בצורה ביקורתית. מחקרים שנערכו על אוכלוסיות גדולות, במדגמים אקראיים, עם הביקורות הנדרשות ושתוצאותיהם חזרו על עצמן במחקרי המשך בלתי תלויים. מחקרים שעברו ביקורת עמיתים מפרכת והתפרסמו בכתבי עת מובילים – מחקרים ששווים התייחסות. אינני יודע אילו הרצאות או מחקרים קראה אותה אמא מסרטון הדעה ש”רשת” בחרו לפרסם. יתכן שהיא למדה דברים מסוימים, אבל המסקנות של המחקרים שאני קראתי , ושעליהם מתבססות רשויות הבריאות, הראו בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים: חיסונים הם בטוחים ויעילים.
זו איננה מלחמת גרסאות, אין איזו מחלוקת בקהילה המדעית. אין מחקרים לכאן או לכאן. למען האמת זה אחד הנושאים היחידים שההסכמה בו היא כמעט גורפת. מערכת החיסון נחקרת מעל 100 שנה ויש לנו מושג די טוב איך היא פועלת. הגוף מזהה גורמים זרים, מפתח נגדם נוגדנים ייחודיים בתהליך שנקרא “ברירת שבטים“, ולאחר שהמחלה חולפת, נשארים תאי זיכרון כמעין גיבוי לפעם הבאה שהמחלה תתקוף. כאשר אנחנו מתחסנים אנחנו למעשה מאמנים את הגוף שלנו, חושפים אותו למחולל המחלה כשהוא מומת או מוחלש ומאפשרים לגוף ללמוד להכיר את מחולל המחלה בתנאים שבהם הוא לא יכול לפגוע בנו. הגוף מפתח את אותם תאי זיכרון ויום אחד כשנפגוש בנגיף החצבת או הפוליו, או ברעלנים של חיידק הטטנוס, הגוף שלנו ידע להגיב בזמן, לייצר נוגדנים ולחסל את האיום בלי שנשים לב שנדבקנו.
מאת ד”ר ארז גרטי
