כאשר נגיף חודר לגוף מארח, עליו לאתר תאים מתאימים בגוף, להיצמד לקרומיהם ולהחדיר מבעדם את המטען הגנטי שלו לשם שכפולו. ד”ר רון דיסקין וקבוצת המחקר שלו במכון ויצמן למדע גילו באחרונה מנגנון הדבקה ייחודי, שבו משתמש הנגיף לוג’ו (Lujo) כדי לאתר את תאי המטרה בגוף ולהיקשר אליהם. נגיף זה זוהה לראשונה ב-2008 בדרום-אפריקה, ועד כה דווח על מותם של ארבעה מבין חמישה בני-אדם שנדבקו בו. “מעטים בלבד שמעו על הנגיף, אך ככל הידוע הוא עלול להיות במרכזה של המגיפה הבאה”, מתריע ד”ר דיסקין מהמחלקה לביולוגיה מבנית, אשר חוקר מחוללי מחלה נגיפיים המתארחים בבעלי-חיים ועלולים לעבור לבני-אדם. ממצאי המחקר פורסמו באחרונה בכתב-העת המדעי Nature Microbiology.
בדומה לנגיפי שפעת או אבולה, לוג’ו הוא נגיף אר-אן-אי קטן. לא ידוע כיצד עבר לראשונה לבני-אדם, אך הוא קטלני ומידבק. הנגיף, שאין נגדו כיום חיסון או תרופה, זוהה כמשתייך למשפחת ה”ארנה-וירוס”, שהמוכר מבין חבריה הוא הנגיף לסה, הגורם קדחת דימומית קטלנית. לפני כשנה, זיהתה קבוצת חוקרים את אתר חדירת הנגיף לתא האנושי. בדומה למרבית הנגיפים, גם לוג’ו נצמד לקולטן על-גבי קרום התא. עם זאת, הקולטן שזיהו החוקרים היה חדש להם – אף אחד מהנגיפים המוכרים ממשפחת ארנה-וירוס לא עושה בו שימוש.
