אין כולסטרול רע. בלי כולסטרול לא היינו חיים – שכן חומר זה מעניק לקרום התא את האופי הדרוש לתפקודו. גם חלקיק ה-LDL הידוע לשמצה כגורם סיכון להתפתחות מחלות כלי דם, אינו “רע” כשלעצמו. כדי שיוכל לנוע בזרם הדם ולהגיע לתאי הגוף, ארוז הכולסטרול בתוך חלקיקי LDL המאפשרים את המסתו בזרם הדם. גבישי כולסטרול, לעומת זאת, הם כבר צרה צרורה. כל עוד הכולסטרול במצבו המולקולרי, הגוף מתמודד איתו – גם אם הוא בעודף, ואפילו כשהוא מצטבר בעורקים. אבל כאשר הכולסטרול מתגבש – לגוף כבר אין איך להתמודד איתו, ותהליך ההצטברות נהיה בלתי-הפיך. על אף שטרשת עורקים היא הגורם העיקרי להתקפי לב ולשבץ, מגורמי המוות המובילים במערב, לא ידעו עד כה כיצד נוצרים גבישים אלה. במחקר שהתפרסם באחרונה ברשומות האקדמיה האמריקאית למדעים (PNAS) גילו מדעני מכון ויצמן למדע שתי דרכים שבהן נוצרים גבישי כולסטרול בתוך תאי המערכת החיסונית הנשלחים להילחם בטרשת.
מדוע מלכתחילה נוצרים נגעים טרשתיים בעורקים? ככל הידוע, כאשר יש בדם רמות גבוהות של כולסטרול בצורת LDL, עולה ההסתברות לכך שחלקיקים אלה ישקעו וייכנסו לדופן העורק, שם הם יצטברו ויתחמצנו. מכיוון שה-LDL המחומצן רעיל לתאי דופן העורק, המערכת החיסונית שולחת למקום מונוציטים, שמתמיינים למקרופאגים – אותם תאי “פקמן” אשר בולעים חומרים לא רצויים ומנקים את השטח. בשלב מסוים, לאחר שבלעו כמות נכבדת של כולסטרול, המקרופאגים עצמם עלולים להפוך לתאים שמנים מאוד, המכונים “תאי קצף”, ואף למות. כך מצטברים בהדרגה בנגע הטרשתי שאריות תאים מתים ומולקולות שומניות, הדלקת מחריפה – ובשלב מסוים מופיעים גם גבישי כולסטרול. “הצטברות גבישי הכולסטרול הינה שלב מהותי בשרשרת האירועים הפתולוגית הכוללת מוות תאי, עלייה בתגובה הדלקתית ולבסוף התפרצות הנגע הטרשתי אל תוך זרם הדם. לכאורה, כל עוד אין גבישים המצב הפיך”, מסבירה פרופ’ ליאה אדדי מהמחלקה לביולוגיה מבנית. “כשבוחנים נגעים טרשתיים שמקורם בבני אדם ובחיות, התגבשות הכולסטרול מצויה כבר בשלב מתקדם מאוד. רואים גבישים מחוץ למקרופאגים, אך גם בתוכם, וקשה בשלב זה להעריך היכן הם נוצרו ובאיזה שלב התפתחותי של המחלה שקעו”, מוסיפה ד”ר נטע ורסנו מהמעבדה של פרופ’ אדדי, שהובילה את המחקר תוך שיתוף פעולה ארוך שנים עם פרופ’ לסלי לייזרוביץ מהמחלקה לחומרים ופני שטח, מומחה לקריסטלוגרפיה. “במחקר זה ניסינו להבין כיצד מלכתחילה נוצרים הגבישים. לשם כך היינו צריכים לפתח שיטה שתאפשר לזהות גבישים במצבם ההתחלתי”.
לידיעה באתר מכון ויצמן למדע >>
