נחוץ סף גבוה יותר להגדרת הסיכון הקרדיווסקולארי טרם תחילת טיפול מונע בסטטינים

הגדרת ספי הסיכון לתחילת הטיפול בסטטינים למניעה ראשונית של תחלואה קרדיווסקולארית עשויה להיות מקלה מדי, כך על פי מחקר מבוסס מודל שפורסם ב- Annals of Internal Medicine.

החוקרים ערכו meta-analysis של מחקרים שהשוו טיפול במינונים נמוכים או בינוניים של סטטיסטים עם היעדר טיפול בסטטינים בקרב מטופלים בגילאים 40-75 וללא היסטוריה של תחלואה קרדיווסקולארית. נבחן המאזן בין יתרונות הטיפול למניעת תחלואה ובין הנזקים הפוטנציאליים – מחלות שריר, אי ספיקת כבד או כליות, קטרקט, שבץ, סוכרת סוג 2 וסרטן.

ההנחיות העדכניות ממליצות על תחילת טיפול בסטטינים כאשר הסיכון לתחלואה ל- 10 שנים הינו 7.5%-10%. המחקר הנוכחי מנגד, הצליח להדגים כי היתרונות מתחילים לעלות על הסיכונים רק כאשר הסיכון לתחלואה הינו 14% בקרב גברים בגילאים 40-49. עבור גברים בגילאים 70-75, הסף היה 21%. עבור נשים , הסף נע בין 17% ל- 22%.

החוקרים סיכמו: “הממצאים מעידים כי יש להגדיר ספים גבוהים יותר לסיכון טרם נמליץ על טיפול בסטטינים למניעה ראשונית של תחלואה קרדיווסקולארית, וכי יש לשקול את ההמלצות על בסיס המגדר, הגיל וסוג הסטטינים.”