לפני שנתיים עברה בקול תרועה רמה, למגינת ליבם של מומחים וכלכלנים מתחום הבריאות, הרפורמה בביטוחי הבריאות. הרפורמה ביקשה להפחית את ההוצאה הפרטית על בריאות, לצמצם את תופעת כפל הביטוחים, להרחיב את רשימות ההסדר של הרופאים על ידי ביטול אופציית ההחזר, לצד הבטחה ברורה לשמירה על רצף טיפולי של המבוטח.
מההבטחות הללו נשארו הרבה גזרי עיתון ומעט מאוד ממש. האוצר אמנם מתגאה בהורדת הפרמיות בביטוח הבריאות,
אולם הוא שכח להסתכל על מרכיב חשוב נוסף — ההוצאה הפרטית על בריאות עלתה. על פי דו”ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב–2017 חל גידול של 7% בהוצאות על ביטוחי בריאות פרטיים, ושל 2% בהוצאות על ביטוחי בריאות משלימים.
רוצים להבין כיצד הדבר ייתכן? מאז כניסת הרפורמה לתוקף, ובניגוד להבטחה, קיים מחסור חמור ברופאים בהסדרי השב”ן וחברות הביטוח. מבוטחים רבים המנסים למצוא רופא המתמחה בבעיה הרפואית שלהם, בדגש על אזורים גיאוגרפיים מרוחקים, עשויים לא למצוא מענה רפואי הולם, מכיוון שהמומחה אליו הם נדרשים לא נמצא ברשימות ההסדר של חברות הביטוח והשב”ן.
מאת אייל שפירא
