משרד הבריאות הפך מזמן למעין ארון קבורה פוליטי לשרים. עובדה: אף ראש מפלגה לא הסכים מעולם לקבל עליו את התפקיד כפוי הטובה הזה. הפוליטיקאי הבכיר ביותר שניאות לשאת בעול הזה היה יעקב בן יזרי, שהתמנה לתפקיד ב־2006 מטעם מפלגת הגמלאים ז”ל. מאז דומה שהתפקיד מוטל על נבחרי ציבור בלית ברירה. ליו”ר יהדות התורה יעקב ליצמן מגיע אפוא צל”ש על נכונותו לא רק לקבל עליו את התפקיד, אלא אף לחבק אותו. הוא הבין שבנסיבות הנוכחיות, הצלחה במשרד היא כמעט בלתי אפשרית, ונעשית קשה מיום ליום.
הקושי הזה נובע מארבע תופעות המכבידות על מערכות הבריאות בישראל ובעולם כולו. ראשית, הזדקנות האוכלוסייה, שמזניקה את הביקוש לשירותי בריאות; עלייה במספר החולים במחלות כרוניות, שמלווה בהחרפת המחלות ובירידה בגיל החולים; שנית, ייקור התרופות והטכנולוגיה הרפואית, שגרם ליו”ר ועדת סל התרופות פרופ' רוני גמזו לטעון לפני שבועיים שבניית הסל האחרון היתה הקשה אי פעם. ורביעית, הציבור הישראלי, שמשלם מס בריאות ייעודי ממיטב כספו, לא מוכן להשלים עוד עם המתנה של שנה תמימה לניתוח פשוט. ליצמן מודע לאתגרים אלה, ולמרות זאת מתכוון לדרוש את התפקיד גם בקדנציה הבאה.
מאת אדריאן פילוט
