מכה לסגן שר הבריאות יעקב ליצמן ומנכ”ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב: ד”ר אורלי וויינשטיין, מנהלת חטיבת בתי החולים הממשלתיים במשרד, שיגרה מכתב קשה ובו מסר חד וברור: תוכנית קיצור התורים, תוכנית הדגל של המשרד שהחלה ב־2017, נכשלה ומסכנת את בתי החולים הציבוריים ואת הרפואה הציבורית בכלל.
במכתב שוויינשטיין שיגרה לבר סימן טוב לפני שבוע ושהגיע לידי “כלכליסט”, היא כותבת כי “התוכנית אינה מממשת את מטרתה — קיצור זמני המתנה לתורים בבתי החולים הממשלתיים — מלבד שינויים שבשוליים, למרות השקעה משמעותית של מאות מיליוני שקלים בה”. לפי נתוני משרד הבריאות, תקציב התוכנית לקיצור התורים עמד על כ־800 מיליון שקל ב־2018 ועל 650 מיליון שקל ב־2017.
כפי שנחשף ב”כלכליסט” בשבוע שעבר, בעקבות התוכנית יותר ניתוחים ממומנים בכסף ציבורי, כלומר על ידי קופות החולים, ולא מכיסם הפרטי של החולים, “אך מימוש התוכנית בבתי החולים הממשלתיים היה זניח”, כותבת וויינשטיין.
על פי הנתונים לגבי התוכנית שפורסמו ב”כלכליסט”, יותר מ־63% מהכספים (שמהווים 441 מיליון שקל) שיועדו לקיצור תורים הגיעו לבתי החולים הפרטיים, כמו אסותא שבבעלות מכבי, הרצליה מדיקל סנטר וקליניקות פרטיות נוספות, ולא לבתי החולים הממשלתיים או הציבוריים ( בעיקר בתי חולים בבעלות קופת חולים כללית).
“אחת ממטרותיה המוצהרות של התוכנית ושל מבחני התמיכה היתה חיזוק המערכת הציבורית, במטרה להעלות את כמות הניתוחים המבוצעים בה. לצערנו, רוב רובו של התקציב ברכיב זה מומש בבתי חולים פרטיים, ולראייתנו, מטרה זו של התוכנית לא התממשה”, כותבת ווייינשטיין.
היא מוסיפה כי “למעשה חל בפועל חיבור של הסקטור הפרטי, השואף למקסום רווחים, לתקציבי מדינה ציבוריים, על כל ההשלכות הרגולטוריות והציבוריות המשתמעות מכך”.
“הפרטיים גורפים שמנת”
וויינשטיין, שכמו בכירים רבים במערכת הבריאות רואה התפתחות זו כמסוכנת, כותבת כי “הסטת המימון מתקציב מדינה לבתי חולים פרטיים מהווה תחרות לא הוגנת, שכן בתי חולים ציבוריים נאלצים להתמודד עם משימות מורכבות ייחודיות להם, כמו הפעלת מחלקות לרפואה דחופה והיערכות מסיבית לתרחישי חירום”.
בעיני וויינשטיין, “התוכנית גרמה לכך שבתי החולים הפרטיים מבצעים גריפת שמנת (cream skimming) על ידי מתן מענה לפרוצדורות הקלות ולאוכלוסיות הבריאות והחזקות, בעוד בתי החולים הציבוריים מטפלים במקרים המורכבים ובמטופלים המבוגרים, בעלי עומס תחלואה רב”. לסיכום, היא מסבירה כי “הסטת תקציבים ציבוריים לטובת המגזר הפרטי מסכנת את יציבות בתי החולים הציבוריים אשר אין עוררין על חשיבותה למדינת ישראל”
לחייב את הקופות במכסות
וויינשטיין מציעה סדרת צעדים כדי לתקן את העיוותים הרבים שתוכנית קיצור התורים של ליצמן יצרה. כך, למשל, מוצע למסד מנגנון תעדוף שיחייב את קופות החולים להפנות מכסות מינימום של ניתוחים למערכת הציבורית, וכן לשנות את הגדרתם של בתי חולים פרטיים, שחלקם בבעלות קופות החולים, כך שלא יוכלו לשמש כמרכזים ארציים אלא רק אזוריים, ולכן הקופות לא יוכלו להפנות אליהם פרוצדורות מסוימות.
לדברי ויינשיין, “כדי לתעל את התקציב ליעדו, קרי לבתי החולים הממשלתיים, יש מקום לקבוע כללים מחייבים אחידים, שלא יהיו פתוחים למו”מ בין הקופות לבין בתי החולים”.
מאת אדריאן פילוט
