נושא הבריאות נעדר כמעט באורח קבע מהשיח בישראל לקראת הבחירות. כך היה במערכת הבחירות הקודמת ב־2015 ובינתיים גם במערכת הבחירות הנוכחית הוא לא זוכה להד נרחב. יותר מכך, אף אחד במערכת הפוליטית לא רואה בתיק הבריאות יעד אישי או מפלגתי, ואף אחד לא נלחם לקבל אותו, מלבד סגן שר הבריאות יעקב ליצמן מיהדות התורה.
מהבחינה הזו, התייחסותו שלשום של בני גנץ לנושא בנאומו היתה סימן מעודד למרות כמה סימני שאלה שהתעוררו בעקבות דבריו. גנץ האשים כי “מערכת הבריאות קרסה עקב מדיניות שגויה. אני רואה אתכם. את האימא הממתינה עם בנה לרופא בחדר המיון במשך 7 או 8 שעות. אני רואה את הסבא או הסבתא הנזרקים לשולי מחלקה פנימית – ומתבייש. לא לכולם יש כסף לרופא פרטי או לביטוח יוקרתי. בישראל יש מחסור חמור ומעמיק ברופאים ובמיטות. לכן נכריז על מצב חירום במערכת הבריאות וניתן תמריץ מיידי ללימודי רפואה. נקים בית חולים נוסף בצפון ובית חולים נוסף בדרום, ונרחיב בתי חולים קיימים להקלת העומס”.
מה קורה בצפון
אלא שבמפגש עם החיים עצמם, יגלה גנץ כמה עובדות לא פשוטות: בית חולים נוסף בדרום כבר קם (אסותא אשדוד) ומשך ההקמה שלו היה 14 שנים – מ־2002 אז חוקק חוק להקמת בית חולים באשדוד, דרך מסכת התנגדויות ומכרזים אינסופיים שבאה לקיצה ב־2016 עם תחילת פעילותו של בית החולים. גם תוכנית לבניית בית חולים חדש בצפון כבר יש, בקריית אתא, שיכלול תשתית לכ־2,220 מיטות אשפוז
מאת צבי זרחיה
