לאבותינו, שחיו כאן לפני אלפי שנים, בחברה חקלאית, היו ניסיון חיים וחוכמת חיים, שבאו לידי ביטוי בכתיבת טקסטים נפלאים כמו זה המצוטט כאן: “הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו” (תהילים קכ”ו). מי שעוסק בחקלאות מכיר היטב את הקושי הזה – בתחילת כל עונה עליך להשליך את יהבך על תוצאה לא ודאית. בימי קדם מדובר היה במלאי הזרעים היקר שלך. בימינו זה ההון האישי שצברת או ההלוואות שנטלת. עליך לטמון אותם באדמה, ואז להיכנס לתקופת המתנה מורטת עצבים, שרק בסיומה תדע אם תיהנה מפרי עמלך, או שהגעת לחורבן כלכלי, ופעם אפילו לרעב.
כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש בדרך, שאין פלא כי בכל החברות האנושיות החקלאיות בעולם, לאורך כל ההיסטוריה, אנחנו נתקלים בהמוני תפילות, טקסים קמעות ומסורות, שנועדו בדיוק לעניין הזה – לשפר את סיכוייך מול איתני הטבע, ולזכות בחסדי שמים, תרתי משמע.
מאת דורון צור
