“לא. המחלקות הפנימיות מתפוצצות כל השנה. אם פעם היינו רואים הבדלים משמעותיים בין החורף לבין שאר העונות — השינויים האלה כמעט נעלמו. ברור שבחורף בית החולים תמיד נראה רע יותר בגלל מחלת השפעת ודלקות בדרכי הנשימה העליונות, שבדרך כלל פוגעות יותר באנשים עם תחלואה מרובה ובמבוגרים. אבל מכיוון שאנחנו יודעים שמספר המיטות לנפש בישראל יורד והולך, והוא מהנמוכים במערב, ובמקביל האוכלוסייה מזדקנת — ברור שזה כבר לא עניין של חורף. בפריפריה, אגב, המצב גרוע עוד יותר”.
דודסון, 66, הוא המנהל של חצי ממערכת הבריאות בישראל: הכללית היא הבעלים של 14 בתי חולים ציבוריים והיא גם מבטחת וספקית רפואת הקהילה של 52% מהציבור ומפעילה 1,400 מרפאות ברחבי הארץ. העמדה הזאת הופכת אותו לאחד המנהלים היחידים במערכת שקשה להאשים אותם בהטיה לאחד הצדדים — בתי חולים או קהילה. הוא עצמו ניהל בתי חולים בכללית (מאיר וסורוקה), אך גם את מחוז צפון של הקופה, שמספק שירותי רפואה קהילתיים למאות אלפי ישראלים. כמנכ”ל, הוא אחראי כל המערכת הזאת. והפתרון בעיניו די ברור: “הגיע זמן קהילה”, הוא אומר.
מאת רוני לינדר
