לכל ישראלי יש זכות לקבל מידע מרשות ציבורית, בהתאם להוראות חוק חופש המידע. החוק קובע בין היתר רשימה של מקרים שבהם אין חובה למסור את המידע. למשל, כאשר בגילוי של המידע יש חשש לפגיעה בביטחונו או בשלומו של אדם, או כשהגילוי של המידע יכול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את היכולת שלה לבצע את תפקידה.
האם ביוש (Shaming) ברשתות חברתיות יכול להיחשב כפגיעה בביטחונו או שלומו של אדם? מקרה שהגיע לבית המשפט המחוזי בירושלים (בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים) בחן את השאלה העקרונית הזאת ונתן לה תשובה חיובית.
השופט ארנון דראל קבע בפסק דין שנתן ביום חמישי האחרון, שהנו בעל השלכות חוקתיות, כי “יש לראות את הביטוי ‘ביטחונו ושלומו של אדם’ ככולל גם את הממדים הנפשיים, ולא רק את הממדים הפיזיים.
הרחבה כזאת מתחייבת מהשינוי שחל במרוצת הזמן בדרך קיומו של השיח הציבורי, בשימוש הנעשה ברשתות החברתיות ובזמינות שיש לכלל הציבור לאמצעי התקשורת המודרנית, דבר המביא עמו שינוי בתרבות השיח ובתוצאות הנלוות לכך”.
מאת אפרת נוימן
