בשמו של ההורמון אוקסיטוצין נקשרו סיפורי גבורה ופלאות רבים: הוא כונה “הורמון האהבה”, מאמרים סיפרו על יכולתו להפוך את כולנו לבני זוג מסורים ומונוגמיים מושבעים, והיו אפילו הצעות לפזר אותו בפגישות בין מנהיגים כדי לעורר אמון ולהקל על תהליכי משא ומתן. האמת, כרגיל, מורכבת יותר, ומתן אוקסיטוצין לכלל האוכלוסייה לא יהפוך את כולנו לחביבים ושוחרי זוגיות. למעשה, ההורמון מעורב גם ביצירת רגשות שליליים כמו קנאה, חוסר אמון ואפילו שמחה לאיד – הכל תלוי בהקשר. עם זאת, הוא אכן מעורב ביצירת קשרים חברתיים – גם בין בני זוג, וגם בין אם לצאצאיה. להורמון יש תפקיד ביצירת חלב, ורמתו בדם עולה בחדות לפני לידה וגורמת לרחם להתכווץ. נגזרת סינתטית שלו אף משמשת לזירוז לידה.
כדי לחקור עוד את השפעתו של אוקסיטוצין על טיפול אימהי, בדקו חוקרים את הקולטנים להורמון שנמצאים במוח של עכברים ועכברות. אוקסיטוצין פועל במוח של זכרים של נקבות אצל כל היונקים, ולכן לכולנו יש קולטנים כאלו במוחנו. אך במחקר חדש מצאו החוקרים הבדל בביטוי הקולטנים בין מוח של נקבות עכבר, המטפלות היחידות בצאצאים, לבין מוח של עכברים זכרים. ההבדל הזה מושפע מהורמונים נקביים, ועשוי להיות מעורב במנגנון טיפול אימהי שמשותף לכלל היונקים.
מאת ד”ר יונת אשחר
