לא נמצא קשר דומה בין חשיפה לחתולים וסכיזופרניה או הפרעה דו קוטבית.
מחקר חדש מציע כי חשיפה “לידידו הטוב ביותר של האדם” מגיל צעיר עשויה להפחית את הסיכוי להתפתחות סכיזופרניה בבגרות.
במחקר, נבדק הקשר בין חשיפה לחתול או כלב ביתי במהלך 12 השנים הראשונות לחיים, לבין אבחנה מאוחרת יותר של סכיזופרניה או הפרעה דו קוטבית. לגבי סכיזופרניה, החוקרים הופתעו לראות ירידה מובהקת סטטיסטית בסיכון להתפתחות ההפרעה לאחר חשיפה לכלב בשלב מוקדם של החיים. בכל טווח הגילאים שנחקר לא נמצא קשר משמעותי בין חשיפה לכלבים והפרעה דו קוטבית, או בין חשיפה לחתולים והפרעה פסיכיאטרית.
מחקרים קודמים מצאו כי חשיפה מוקדמת לחתולים וכלבים כחיות מחמד עשויה לשנות את מערכת החיסון באמצעים שונים, כולל תגובות אלרגיות, מגע עם חיידקים ווירוסים (בעלי חיים), שינויים במיקרוביומה של הבית וסטרס. כמה חוקרים חושדים כי “אפנון חיסוני” זה עשוי לשנות את הסיכון להתפתחות הפרעות פסיכיאטריות שהאדם נוטה להן, מסיבות גנטיות או אחרות.
