מאז שארגון הבריאות העולמי הכריז על מצב חירום גלובלי בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, ההיסטריה חוגגת, גם בישראל.
בינתיים משרד הבריאות בארץ מנהל את האירוע בצורה אחראית למדי, והוא שומר עד כה על עיקרון חשוב – ההדרגתיות: לא מיישמים את הצעדים הקיצוניים ביותר כבר בהתחלה.
אמנם ההחלטה להותיר בכפייה בבידוד ביתי במשך שבועיים אזרח ישראלי ששהה בסין ואין לו כל תסמין להידבקות למחלה, היא עדיין חריגה, ויש בה הגבלה משמעותית על חירויות הפרט, אבל היא עדיין רחוקה מרחק ניכר מיוזמת מתקני הבידוד.
ההנחה של חלק מהישראלים שלפיה יהיו כאלה שיעבדו על המערכת ולא יצייתו לבידוד הביתי היא חסרת תוקף, בעיקר אחרי שמשרד הבריאות הבהיר שהפרה כזו מהווה עבירה פלילית של ממש, שיכולה לגרום לעד שש שנות מאסר ותביעת נזיקין אזרחית ענקית.
היוזמה שננקטה על ידי מדינות אחדות להקים מתקני בידוד, שהם הלכה למעשה מתקני כליאה, היא בעייתית מאוד מבחינה מוסרית אך בעיקר איננה יעילה בעליל כאשר ייתכן כי רב הנזק על התועלת: אנשים בריאים ללא תסמינים עלולים להידבק מאחד הכלואים שכן נושא את הנגיף. ואחרי הכליאה, מה הצעד הבא? גירוש?
אין ספק כי ישנן מדינות שמנצלות את האירוע כדי לפגוע בסין ובעוצמתה: הקורונה יכולה להשיב אותה כמה שנים לאחור מבחינה כלכלית, וזה משרת כמה מעצמות.
מאת אדריאן פילוט
