תגובה ראשונית, קדמונית וחסרת תוחלת
הדבר הראשון שקרה לי כשנכנסתי לחדר קור, הוא מה שנקרא ‘עור ברווז’. הרגשתי שזה התרחש ממש מיידית – מיד כשהעור שלי הרגיש באוויר הקר.
עור ברווז או ‘סימור שיער’ נגרם כאשר השרירים הקטנים שנמצאים סביב זקיקי השערות בעור מתכווצים – מה שגורים לזקיק להתיישר במאונך לפני העור ולהיווצרות בליטות קטנטנות בעור בכל מקום שבו יש זקיק שערה. התופעה מתרחשת גם באזורים שבהם השיער הוא ממש פלומתי / דק / בלתי נראה – כמו במותניים או בזרוע.
אבל מה שמשעשע הוא, שהתגובה הזאת לא עוזרת במאומה להתמודדות הגוף עם הקור. היא פשוט “שריד אבולוציוני“, שהיה שמיש אצל האבות הקדמונים שלנו – אבל אצלנו הוא פשוט מיותר. לפי תיאוריית האבולוציה של דרווין – כל מיני היצורים החיים היום בעולם נוצרו בתהליך של התפתחות הדרגתית ממינים שקדמו להם. וכך גם אנחנו בני האדם. לסמור שיער כשקר – זה שימושי והגיוני אם אתה יצור בעל פרווה. כשפרווה סומרת כמויות גדולות של אוויר נלכדות בין השערות, מה שמשפר את יכולת הבידוד של הפרווה, משום שאוויר הוא מוליך חום רע. כשהגוף מבוּדד יותר, הוא מאבד פחות חום לסביבה, כלומר מתקרר פחות.
מאת ד”ר אבי סאייג
