אחד המאפיינים של מגפת הקורונה, כמו של מחלות מדבקות אחרות, הוא קצב ההתפשטות המהיר של המחלה באוכלוסייה. בתחילת הדרך המחלה מתפשטת בקצב מעריכי (אקספוננציאלי) ומספר הנדבקים גדל בקצב הולך ועולה. בכתבה קודמת ראינו שאפשר לתאר את מתמטית את ההתפשטות של מגפת הקורונה, לפי המשוואה הלוגיסטית שפיתח המתמטיקאי והרופא בלגי פְּיֶר פְרַנְסוּאָה וֶרְהוּלְסְט (Verhulst) באמצע המאה ה-19.
הגידול המעריכי במספר הנדבקים בהחלט יכול להיות מבהיל, אבל גם בלי צעדי הסגר, מובטח לנו שהעקומה הלוגיסטית המתארת את הגידול במספר הנדבקים המצטבר עם הזמן, תתיישר בסופו של דבר. עקומה כזאת נקראת עקומה סיגמואידית (בזכות הדמיון לאות היוונית הקטנה סיגמא, ς, הדומה לאות s הלטינית) והיא תהיה בצורה הזו בין אם ננקוט צעדי מנע ובין אם לא, זאת משום שבסופו של דבר נגיע לאפס הדבקות. זה יכול להיות בזכות פיתוח חיסון, או שרוב האוכלוסייה תתחסן באופן טבעי עקב חשיפה לנגיף או שהנגיף ייעלם בסופו של דבר בשל נסיבות סביבתיות.
מאת ד”ר יוסי אלרן
